תקופות ההיריון והלידה הן תקופות משמעותיות בחייה של האישה אשר במהלכן היא נתונה למעקב רפואי קפדני שנועד להבטיח את שלומה ובריאותה לצד התפתחות תקינה של העובר ועד ללידת תינוק/ת בריא/ה.

רשלנות רפואית בלידה מתייחסת למספר מקרים בעלי תוצאות עגומות:

  • פגיעה בבריאות ו/או תפקוד האם או התינוק במהלך הלידה.

  • מות האם או התינוק במהלך הלידה.

  • לידת תינוק בעל מום אשר לא אובחן בבדיקות ההיריון המקדימות.

החובה למשנה זהירות ולאחריות כלפי היולדת והתינוק, היא של הצוות הרפואי המטפל בכל שלבי ההיריון ואף קודם לו - בטיפולי הפריון במידה והיו כאלה.

משרד הבריאות מגדיר מעקב היריון מוסדר, ומפרט את סוג הבדיקות והיקף המעקב הנדרש לטובת קבלת שקיפות מלאה בנוגע למצב היולדת והעובר, וטיפול מתאים במקרה הצורך.

החוק בישראל מגדיר את זכות ההסכמה מדעת, המתייחס לזכותה של מטופלת לקבל את המידע המלא והברור הנוגע לבדיקות והליכים רפואיים הצפויים להתבצע בה, על כל המשמעויות והסיכונים הכרוכים בך. נוסף לכך יש למסור ליולדת את האפשרויות החלופיות העומדות בפניה ולתת בידה את זכות הבחירה.

עתה נעמוד על ההבדלים בין רשלנות רפואית המתקיימת במהלך ההיריון לבין רשלנות רפואית המתרחשת בתהליך הלידה.

רשלנות רפואית בהיריון הקודמת ללידה

מחירה הבולט ביותר של רשלנות רפואית בהיריון הוא אי איתור מומים בעובר.

מום המתקיים בעובר ולא נראה במהלך ההיריון, עשוי להיות מכריע ומשנה חיים בעבור משפחתו של הרך הילוד, ולקבוע חיים של קושי, מגבלה וצורך בטיפול מתמיד בעבור התינוק שנולד.

הבדיקות המיועדות לאיתור המומים מתבצעות במטרה לאפשר להורים את זכות הבחירה האם להביא לעולם תינוק בעל מום ולשאת בתוצאות, הרגשיות והכלכליות.

לא כל מקרה בו הלידה הסתיימה בתינוק בעל מום או פגיעה בבריאות היולדת הנה תוצאה של רשלנות רפואית. קיימים מומים מולדים אותם לא ניתן לאבחן מראש כמו גם מחלות נדירות אשר הסיכוי לחלות בהן נמוך במיוחד ואינו מצדיק את קיום הבדיקה המקדימה באופן גורף.

יחד עם זאת, מערכת הבריאות מעניקה כלים מסודרים לבצוע מעקב הריון תקין ומקיף אשר ביכולתו לאבחן חלק ניכר מן הסיכונים וללוות את היולדת במהלך חודשי ההיריון המביאים עמם שינויים רבים ותופעות שונות לגופה.

על מנת לבחון רשלנות רפואית בלידה יש לבחון את ביצוע המעקב הנדרש, לצד ניהול תהליך הלידה ביחס לנזק שנגרם.

רשלנות רפואית בלידה עצמה

רשלנות רפואית בלידה נבחנת על פי ההתנהלות החל מקבלת היולדת במיון יולדות ועד לסיום תהליך הלידה. את תהליך הלידה מלווים אנשי צוות רבים, בניהם אחיות, רופאים ומיילדות. כל בחינה של רשלנות רפואית מחייבת התייחסות לכל שלבי האבחון והטיפול על מנת לקבוע היכן בתהליך ניתן היה לפעול אחרת ולמנוע את הנזק.

  • מעקב אחר העובר והאם לאורך הלידה - החל משלב הקליטה ותוך בחינה של הכרטיס הרפואי, חיבור למוניטור וביצוע בדיקת מי שפיר לצד בדיקות נוספות. הצוות הרפואי מחויב לערנות מלאה למצוקות היולדת והעובר, הן אלה הנראות בתוצאות הבדיקות והן אלה המתוארים על ידי היולדת. אי מתן תשומת לב למי מהשניים עלול להוליד מקרים מצערים בשל הרשלנות הרפואית.

  • בחירת אופן ביצוע הלידה - אופן ביצוע הלידה מותנה בפרמטרים רבים בניהם גודל התינוק, מצבה הבריאותי של היולדת, התנוחה בה מצוי התינוק והתפתחות תהליך הלידה. גם במידה ונקבעה מראש שיטת הלידה על ידי היולדת והרופא המלווה אותה, יש להתאים את הבחירה לנעשה בשטח. הפעלת שיקול דעת שגוי הנוגע לאופן הלידה עשוי להצביע על רשלנות רפואית בה היולדת ו/או התינוק שילמו את המחיר.

  • תגובה מהירה בזמן אמת - לידה היא תהליך דינמי אשר במהלכו עשויים להתפתח קשיים. מהצוות הרפואי נדרשת ערנות והפעלת שיקול דעת בזמן אמת וללא השתהות מיותרת.

  • מעקב אחר האם עם סיום הלידה - גם לאחר לידתו של תינוק בריא הצוות הרפואי מחויב למעקב אחר מצבה של האם. דימום פנימי או זיהום הנם תופעות היכולות להתרחש בתהליך של לידה ומעקב וטיפול מתאים יכולים להעניק להם את הטיפול המתאים ולמנוע טרגדיות.

מי זכאי לתבוע בגין רשלנות רפואית בלידה

במקרה של מות התינוק בלידה הורי התינוק הם אלו הזכאים לעיזבונו והם אלה הרשאים לתבוע פיצוי אודות עוגמת הנפש, הצער והכאב שנגרמו להם עם אובדנו.

במקרה של מות היולדת בלידה - משפחתה של היולדת היא הזכאית לפיצוי, כאשר בעלה וילדיה הם יורשיה החוקיים ובעלי הזכות בתביעה.

במקרה של לידת תינוק בעל מום - הורי התינוק רשאים לתבוע את הפיצוי בשמו של התינוק, תחת מונח רפואי הנקרא "הולדה בעוולה". מונח זה מתייחס למורכבות מוסרית בה נדרש בית המשפט לקבוע האם למרות ההתרשלות הרפואית במסגרתה לא אובחן מום התינוק, ראוי לפצות אדם על לידתו. בתי המשפט מכירים במונח ובסיטואציה ונוהגים לפסוק פיצויים לטובת התינוק במידה והוכחה רשלנות רפואית בלידה.

מידע משפטי חשוב

  • בני משפחתו של נפטר זכאים לכל המידע הרפואי אודותיו על פי מעמדם בחוק. זאת אומרת שהיורשים החוקיים (מכורח צו ירושה או חוק מדינה במידה ואין צו כזה) רשאים באמצעות חתימה על תצהיר משפטי לקבל לידיהם את המידע המלא הנוגע לטיפול הרפואי לו זכה ולנסיבות מותו. הדבר נכון גם לגבי עובר שנשפט בלידתו או יולדת שנפטרה בלידה.

  • תקופת ההתיישנות לתביעת רשלנות רפואית הנה שבע שנים. קיימות מספר חריגות בחוק לעניין זה הנכונות לרשלנות רפואית בלידה:

אדם בוגר יוכל לתבוע אודות נזק הנגרם בשל רשלנות רפואית בלידתו עד גיל 25 (7 שנות התיישנות מתחילות להיספר מרגע היותו בגיר בן 18).

תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד גילוי הנזק ולא ממועד ההתרשלות/ הלידה (עד 10 שנים ממנו).

הודאה בנזק ובקיום התרשלות מטעם המתרשל גם לאחר מועד ההתיישנות מאפשרת תביעה בעניינו, עד 7 שנים ממועד ההודאה.

  • ניתן לתבוע בגין רשלנות בלידה את הגורם המטפל באופן אישי, אולם הדרך היעילה והנכונה ביותר היא להגיש את התביעה כנגד המוסד הרפואי הנושא באחריות שילוחית כלפי עובדיו.

הגורם האחראי לפיצוי בגין תביעת רשלנות רפואית בלידה היא חברת הביטוח של המוסד הרפואי.

עם הגשת מסמכי התביעה, יש לצפות לחקירה מטעם חברת הביטוח המתבצעת הן באופן ישיר, בפניה ליולדת ולמשפחתה, ובדרישה למסמכים ובדיקות, והן באופן עקיף בחקירות ומעקבים, בניסיון להוכיח כי הנזק אינו בא בקשר ישיר להליך הרפואי ואינו מצביע על התרשלות ובוניסיון ולהפחית מעצמת הנזק שנגרם.

מומלץ שלא לשתף פעולה כלל עם חוקרי חברת הביטוח, שכן גם במקרים בהם התביעה הוגשה בתום לב ומתוך ראייה אמיתית של הנזק ככזה שנגרם בשל רשלנות רפואית בלידה, האינטרס של חברת הביטוח להוכיח את ההיפך יכול לעמוד לכם לרועץ.

מומלץ לנהל את כל שלבי התהליך תוך ייעוץ וליווי משפטי מקיף ומקצועי, תוך היכרות עם המוסדות והרשויות הפועלים בתחום והמערכת המשפטית המורכבת שנדרשת לדון בעניין.