אולי מוטב לתת זכות ראשונים בהיכל הכבוד של האסיאתיות המצטיינות למסעדה שהיא מוסד ותיק בן שלושים (לפחות הסניף האשקלוני שלו) שמציע אוכל אסיאתי טוב, אמיתי ואותנטי. אבל מה? פה לא תמצאו אווירה מי יודע כמה, לא פאנסי שמאנסי ולא אלגנטי. ובכל זאת, אתם עשויים למצוא כאן סיבה טובה להדרים עד אשקלון בשביל מרק וון טון או לפקוד את הצד הפחות מחמיא של אלנבי פינת בן יהודה בשביל דימסאמיה (שזה מקום המתמחה בדים סאם, מן הסתם). ובלא עיכובים נוספים – אנחנו גאים לעלות פה על נס את פוראמה. ולמה דווקא אותה בחרנו כמסעדה (שלא לומר מזללה) הראשונה במעלה ובראש הרשימה? אולי דווקא בשל חוסר המאמץ שמאפיין אותה. ולא שאנחנו לא אוהבים שמתאמצים בשבילנו או לא חפצים שישקיעו בנו, חלילה. אלא שכאן הם לא ממש צריכים להתאמץ יותר מדי כדי להרשים אותנו: יש משהו באותנטיות של פוראמה שמבטאת גם מידה של צניעות, על גבול חוסר המודעות שכבשה אותנו ושמנציחה את גודל ההצטיינות. במילים אחרות ומבלי לקפוץ ראש לקלישאות מיותרות, בפוראמה, איך נאמר, האוכל הוא פשוט וטעים, בלי הרבה קישוטים וקשקושים. ולכן זו גם הבחירה הנכונה בעבור כל אלו מכם שתרים אחר מקום טוב לאכול בו, במקום לדבר עליו -  אוכל סיני טעים. נוסיף כי בסניף התל אביבי – הדגש הוא על דים סאם, אותם כיסונים קסומים, מבצק אורז או חיטה, מאודים או מטוגנים. וגם הם, אם שוחים להם בכיף במרק וון טון או בפני עצמם, ממולאים בשרימפס, ירקות או בשר לבן - מגיעים בלא אותות או מופתים, פשוטים וטובים. בקיצור, זה המקום לאכול אוכל סיני נאמן למקור, טיפה הארדקור, מאוד טעים ולא יקר. בשורה התחתונה: יש תמורה לאגרה. באנו כי הסתקרנו, נשארנו כי נהנינו (וחזרנו בגלל המחיר). אחרית דבר, אם אתם בסניף התל אביבי – אל תשכחו לשתות תה עם פניני טפיוקה ומחית שעועית ולהביט על השלט פעמיים כדי לגלות את התשובה לשאלה: "מה זה אותנטי?" המסעדה נמצאת ברחוב אורט 26.