אם משחק הניצחון על מכבי יבנה, מסמל את  חזרת האופטימיות ורוח הלחימה של הקבוצה, אז מעכשיו צפויות לקהל האוהדים מופעים מרהיבים של קבוצת כדורגל איכותית רק שלא ברור מה שונה המשחק בשישי, משאר המשחקים שאשקלון קיימה עד היום.
במחצית כשהקבוצה הובילה 2:0 על מכבי יבנה, שלא מזמן דרסה את הפועל פתח תקווה 4:0, ירדנו לסביבתו של האיש המקצועי הכל יכול במערכת האשקלונית, אבי נמני ושם שמענו מה היה ההבדל: "שינוי המערך בו שיחקה הקבוצה, שלושה קשרים שלושה חלוצים" אומר נמני. נשמע מאוד הגיוני שזה אכן הביא את השינוי. יובל נעים, שיש מי שמאמין בו מעבר למה שקרה בקבוצה עד המשחק מול יבנה, הגיע לכיוון היציע לשאול את, אבי נמני, אם להמשיך באותו מערך, (כנראה) נמני הנהן בראשו. אז הגיעה המחצית השניה והיה נראה שכל התאוריה הולכת להתנפץ לנו בפנים בתוך עשר דקות הבקיע יבנה שני שערים ואי אפשר להאמין 2:2. במקרים כאלה, קבוצה יכולה להתרסק.
מה היה הפעם שונה ממה שלא ראינו מהקבוצה במשחקים קודמים? הלחימה ולמרות השיוויון, הקבוצה המשיכה במשחק כאילו רק התחילה אותו, קצב רצחני ראינו במשחק ואשקלון (לולא החמיצה פנדל, שי רביבו), הייתה יכולה להגדיל את התוצאה ולא פעם אחת. למזלה יש לה וירטואוז (אוהב את השחקן הזה), ניר נחום, שידע להגיע ברגע הנכון לגמור את המשחק לטובת אשקלון.
טוב, השבוע לא ילכו כפופים וחפויי ראש, אבל לא הייתי ממליץ להם להראות בחדרי ההלבשה כאילו זכו באליפות, כשאפילו עדיין לא התקרבו לצמרת. פוזות כאלה טובות למה שקרה בחדרי הלבשה לפני עשרים שנה. למזלם לא הביאו בקבוקי שמפניה. ניצחון אחד אחרי כשלונות לא מבשר כלום, רק שאתם חייבים להמשיך ביכולת הזו במשחק הבא ובאלה שיבואו אחריו.