מנהל הפיקוח לאלו אנקה עם השוטרים שתיקת הכבשים הייתה  הכותרת הכי הולמת את חברי הקואליציה. הקרב שניהל ראש העיר בתקיפות, עד כדי הרחקת חבר מועצה (רמי סופר) על ידי המשטרה, הייתה יחיד מול ארבעת חברי האופוזיציה. הקואליציה העדיפה לשמור על עצמה ולא לצאת להגנתו של ראש העיר, אפילו פעם אחת. למה? להם הפתרונים, העיקר שבאו להרים אצבע להסרה של שאילתות והצעות לסדר שהעלו שלמה כהן, בני וקנין (עזב באמצע), ריקי שי ורמי סופר.
השאלה הכי גדולה הנשאלת כאן, למה בעצם שתקו חברי הקואליציה? האם היום איתמר שמעוני, היה יוצא איתם לקרב? לא בטוח שכדאי לו. דגים כבר שמרו שתיקה, הם אילמים.
ישיבת המועצה הייתה תוססת, אולי מההצגות הכי טובות בעיר. גם ריקי שי וגם שלמה כהן, לא הקלו על ראש העיר והערות הביניים שלהם, אולי גרמו לחברי הקואליציה לשבת באי נוחות על כסאותיהם.
מה למדנו על נבחרי הציבור מישיבה כזו? יותר טוב שישכחו את הסיבה שבגינה הם יושבים סביב שולחנן המועצה. לא שרתו ולא באו לשרת את הציבור, יותר נכון להגיד, באו לחמם ולצאת ידי חובה מעצם הרמת היד. 
האופוזיציה לא יכולה לנצח ולא יכולה להעביר החלטות מעצם הרוב המוחלט שיש לקואליציה, אבל לפעמים נדמה שהם יורדים כל כך נמוך בהערות שלהם, שים המלח יכול רק לקנא בהם. לדבר נגד, נגד, נגד, עדיין לא אומר שהם צודקים. המטרה שלהם מראש היא הראש של ראש העיר. נניח שזה בסדר, אבל למה להתלהם?, זה לא מה שקונה את ציבור הבוחרים שלכם, ההיפך, הם צריכים לחשוב האם נשלחו לשרת את הציבור או את האינטרסים האישיים שלכם?.
אפשר לסכם במשפט קצר "רק שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר בעצמי".