בואו נדבר על מלחמת האזרחים בסוריה. 

מלבד היותה המלחמה המתוקשרת ביותר בהיסטוריה האנושית, מלבד היותה מלחמה בין הנהגות וארגונים רבי עוצמה, מלחמת האזרחים הסורית היא קודם כל מלחמה של אנשים קטנים. ועל אף שהמדיה הבינלאומית מנצלת כל שנייה לסקר ולדווח, ולמרות שחשבנו כי עדשות המצלמה תיעדו כבר הכל וחזינו בעיתונאים מקריבים את נפשם ואת חייהם בשביל להעביר לעולם זעקת עזרה: בואו, ראו, רוצחים אותנו. זהו רצח עם. ואני בטוחה שכולכם שמעתם על אסד ופוטין, על דאעש ועל ארדואן, אבל אני גם יודעת שאוכל לתת לכם הבנה קצת יותר מעמיקה על הלחימה,על ההתחלה, על האמצע, ועל הסוף שממאן להגיע.

בתור ישראלית, אני חושבת שכולנו צריכים להתמצא בפוליטיקה ובזירה המזרח-תיכונית, ועל אף שנראה לנו כי אנו רחוקים מזוועות המוות אנחנו קרובים אליהן יותר משאנו מניחים, לא רק כי יש לנו את המלחמות הפרטיות והלאומיות שלנו, אלא כי קילומטרים ספורים מאתנו, נשקי הלחימה מוחקים כל זכר לצלם אנוש, עם אבק ההריסות נחנקה לה התקווה והשתיקה קוברת אותה עמוק מתחת לאדמה.

2011

ב-15 במרץ 2011 מספר נערים נוהרים לעיר הסורית הדרומית 'דרעא', שם הם מרססים סיסמה הקוראת להחלפת השלטון. ריסוס סיסמאות כאלו אינו נדיר בזירה הערבית- יחד עם 'האביב הערבי' אשר התעורר במהלך השנים במדינות ערביות שונות, הפך האקט לאקט מחאתי שכיח. הקריאה להפיכה, נובעת מהרצון להשגת רפורמות חדשות במשטר ולהפסקת האלימות מצד המשטרה. הנערים הללו נעצרו ועונו על ידי כוחות אסד, הפעם- הנערים ניצלו. כוחותיו של אסד אשר ללא ממהרים לבחול באמצעי ענישה, השתמשו בגז מפזר הפגנות הפעם,

פעם הבאה- הם לא יעשו כך.

רק בשביל להדגיש- העיר 'דרעא' היא עיר הנמצאת באזור הפריפריאלי של סוריה, אזור הידוע בעוני השורר בו ובאחוזי האבטלה הגבוהים בו.
החקלאות קרסה, האזרחים איבדו את רכושם, האזור נהפך לאזור נחשל אשר בשטחו גדלים למציאות קשה וכואבת. המדיניות הכלכלית של משטר אסד, הרעה עמם. התמיכה באוכלוסיות החלשות והנחשלות נפסקה כמעט לחלוטין והשנאה והניכור כלפי משטר אסד הלכו והתעצמו.
יש הטוענים, כי התסיסה והבסיס למלחמה כולה החלו לצמוח עוד משם.
ב-25 לחודש, המקרה חזר על עצמו. המפגינים שבו לאותה הנקודה, המשיכו למחות עבור אותה המטרה וניסו להעביר את אותו המסר. הפעם, עשרה ימים בלבד לאחר ההתקוממות הקודמת, כוחותיו של אסד משיבים אש חיה, במטרה אחת- להרוג.
הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, המפגינים הבינו שלמדיה יש כוח עצום.
הם דאגו לשאת איתם אמצעי צילום ולהעביר לסוריה ולעולם את המתרחש.
הסרטונים והתמונות המזוויעות הציפו את הרשתות החברתיות ואת מהדורות החדשות,
המפגינים עצמם הבינו שהפעם משהו השתנה. הלחימה חצתה את הקו האדום ולמרות,
שמשטר אסד עדיין לא הגדיר את המפגינים כ'טרוריסטים' נוצרו הגדרות ברורות,
מי נלחם נגד מי. אותו יום, היה נקודת פתיחה מרכזית במלחמה, קולות רבים החלו להתעורר ברחבי סוריה כולה לנוכח האלימות המשטרתית מצד השלטון והיה ברור לכולם- שום דבר, לא יחזור להיות כפי שהיה.

 

ביולי של אותה השנה, בעוד המחאה עדיין מוגדרת כמחאה עממית ולא נעשתה קריאה למלחמת אזרחים,
אנחנו כבר יכולים לראות קולות חדשים ופוליטיים בזירה. האופוזיציה מתחילה להתחמש, עריקים אשר ערקו מהצבא הסורי מרימים את קולם לתמיכה בה.
ביום הזה, מתקיימת הפגנה גדולה בעיר 'חאמה' ונשמעות קריאות רבות הקוראות לפרישתו של אסד.

2012

מיותר לציין שעד כה, חרף האלימות השלטונית, האזור עדיין לא הגודר כ'אזור מלחמה' והמלחמה עדיין לא הוגדרה כ'מלחמת אזרחים'.
אולם בפברואר 2012, היה ברור לכולם שמה שקורה בסוריה הוא לא פחות מכזו.
המשטר משנה את מדיניותו, אם עד כה, פעל נגד המורדים ונגד המפגינים בלבד,
מכאן והלאה, הוא יפעל ללא היסוס בירי מאסיבי חסר הבחנה כנגד מטרות אזרחיות חפות מפשע. הלחימה הסלימה. פברואר השחור הותיר אחריו מאות הרוגים ללא עוול בכפם, אך זה לא הכל. בחודש פברואר החל משטר אסד לראות בעיתונאים מטרות חיות. הוא לא היסס לפגוע בהם.
התקשורת המערבית, שהמטה שלה מוגן מפני המלחמה שלחה לקו החזית עיתונאים אמיצים, שהסכימו לבוא ולתעד את הזוועות.לאח ר רצח של עיתונאים שונים, הם חדלו מלעשות כן. והחובה לתעד נותרה בידם של המקומיים. המאפיין המרכזי ביותר של שנת 2012 בתוך הלחימה, היה הסלמה.
כן מצד כוחותיו של אסד וכן מצד כוחותיהם של המורדים.
אם עד כה, היו המורדים נחשבים ככוחות ליברליים שכל רצונם הוא עתיד טוב יותר, עתה, מתחילים לרכב על גל המחאה הפלגים האיסלאמיסטיים השונים.

בעוד המורדים ניסו לשמור את מחאתם נטולת כל אידיאולוגיות דתיות קיצוניות שונות, ההתווספות של הקיצונים למערכה, מהווה עד כה פנייה חדה בהשתלשלות הלחימה. לא רק כי היא מאפילה על הכוונה האמתית של המורדים אלא גם כי היא טלטלה את העולם המערבי שעד נקודה זו תמך במורדים ללא הטל ספק, ועתה מתעוררות בליבו שאלות-

האם זהו מאבק למען צדק או שמה זוהי מלחמתו של הטרור?

2013

הקרקע אינה יודעת שובע מדם. מספר ההרוגים העצום לא מותיר צל של ספק כי הרע מכל עוד לא הגיע.
2013 הייתה שנה כואבת במיוחד, אפילו יותר מהשתיים שקדמו לה. עתה, המלחמה היא איננה רק מלחמה בשם הצדק,
אלא גם בשם הדת- בשם אללה. במרץ של אותה השנה, כובשים המורדים את העיר 'א-ראקה'.
הם ממהרים לנתץ בה כל זכר לסממנים של שלטון אסד.
כמו שכבר הסברתי מקודם, אל שורות המורדים הליברליים הצטרפו ארגונים דתיים קיצוניים.
בשלב זה, אותם ארגונים אשר מומנו על ידי גורמי חוץ היו חזקים הרבה יותר מהמורדים. הדבר הראשון שעשו ארגונים אלו לאחר כיבוש העיר, היה להחיל עליה את השריעה.באותה השנה, גם התחיל לבלוט לו ארגון קיצוני חדש בשטח, עליו בטח שמעתם.ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה' או בשמו השני' דאעש'.
לאחר שכוחות המורדים הקיצוניים הצליחו להביס גם אותו, השליטה הייתה אך ורק בידם.'א-ראקה' הוכרזה כמפקדתם.
עתה, היא הינה מוקד עלייה לרגל, בית סוהר לחטופים מהמערב ו-כן, גם בית סוהר לשפחות מין.
באותה השנה, לנוכח שחיקת כוחו של אסד הצטרפו לשורותיו בנות ברית ישנות- איראן והחיזבאללה.
מהלך זה הוכיח סופית, כי המלחמה אינה רק מלחמה סורית יותר, מעורבות הגורמים הזרים נהיית יותר ויותר דומיננטית בשטח.
באותה השנה, בנוסף, אומת סופית השימוש בנשק כימי. אם עד אז הטילו ספק, עכשיו התמונה ברורה לחלוטין. אסד משתמש בנשק כימי – כנגד המורדים וכנגד מטרות אזרחיות, מאות של אנשים נחנקו למוות וזו הנקודה שבה המערב החליט להתערב. טוב....לא בדיוק. המערב לא מיהר לצאת בהצהרות ואפשר להגיד,שאפילו נותר אדיש.

בעוד סרטונים ותמונות שתיעדו הפגזות כימיות מילאו את התקשורת, לקח למערב זמן רב לעשות צעד. וכשהחליט לעשות אחד כזה, ההססנות של משטר אובמה לקחה את כולם אחורה חזרה.על אף שהוחרמו ממשטר אסד חומרים כימיים רבים, הוא עדיין המשיך להפגיז חפים מפשע ללא הפסקה. עשרות אלפים נהרגו. במערכה הזו. באותה השנה, כשליש מכלל אוכלוסיית המדינה הפכו לפליטים. וזו בעצם הפעם הראשונה, שבה זוועות המלחמה מגיעות ממשית למדינות שהן לא סוריה. מחנות פליטים רבים מוקמים במדינות השכנות אך לא מצליחים למלא את המטרה לשמה הם הוקמו והמצב ההומניטרי בהם חמור מאוד. כתוצאה מכך, פליטים רבים החלו לנהור לכיוון מדינות אירופה בתקווה למצוא מציאות טובה יותר.

 

2014

השנה הזו לימדה אותי על עיוורון והיכולת להדיר תשומת לב מהעיקר. המדינה בוערת. האזור כולו בוער. בידי שלטון אסד השליטה על המעברים והגבולות והוא מחליט בצעד מזעזע, להטיל מצור על ערים ושכונות שלמות, להרעיבן עד לכדי כניעה. אלפי אזרחים גוועו למוות, רבים מתו מאש המלחמה. שיירות של האו"ם שנכנסו לאזור לספק עזרה,חזרו המומות, אך העולם המערבי המשיך לדבוק במנהגו, להיות בהלם, לכאוב ועדיין לא לעשות דבר.באותה השנה, דאעש מעלה הילוך. הארגון מצליח לחטוף את תשומת הלב של המערב על ידי ביצוע מעשים חולניים שטרם נראו לפני כן. בין אם אלו הוצאות להורג המתועדות בשידור חי ובין אם אלו הוצאות להרוג הנעשות ע"י ילדים.
דאעש מחריד את המערב שממהר לשכוח שאי שם בסוריה הרחוקה מתבצע טבח. מתבצעת שואה.
ודבר המאמת את דברי הוא העובדה כי האמריקאים באותה העת תקפו מטרות של דאעש, אך אסד המשיך לטבוח כהרגלו באין מפריע.
בשנה זו גם הכורדים הפכו להיות לצד בלחימה.

2015

משטרו של אסד נחלש. על אף סיוע מבנות הברית, ניתן לראות בבירור את שחיקתן של הכוחות הסורים. עוד ועוד ערים נופלות לידי המורדים, סוריה כולה נקרעת בין ארגוני המורדים לבין הארגונים הקיצוניים. אירופה סובלת מהשלכותיה של השנה הקודמת. את מדינותיה מתחילים למלא מליוני פליטים. חלקם מתו בדרך. מחנות הפליטים לא מצליחים לשכן את כולם, המון פליטים זרוקים ברחובות. הצפיפות גוברת, האירופאים עצמם אבודים. חלקם תומכים בפתיחת השערים למילונים הממתינים בפתח, חלקם תומכים בסגירה הרמטית ונחרצת. גל הפליטים שוטף את אירופה ולא חוזר חזרה אל הים. הפגנות הולכות ומתאספות, הפוליטיקה גועשת והמוסר עומד לכדי הגדרה מחדש. העולם עוקב אחר ההתפתחויות בלי הפסקה. בינתיים, בסוריה, רוסיה מתחילה לפעול בשטח, בעיקר תחת מסווה של 'לוחמה כנגד הטרור'. הפצצות של הרוסים כוונו כנגד המורדים ולא פסחו על מטרות אזרחיות. הפעילות של רוסיה נראתה מפוקפקת ומהר מאד היה ניתן להבין שפוטין לא כאן בכדי להביס את דאעש, הוא כאן לצדו של אסד. הצד הרוסי בלחימה הבעיר את השטח אפילו יותר. והעולם, עיניו לאירופה.

2016

בשנת 2016 כוחות אסד שבו להתחזק. על אף שהשלימו עם העובדה שלא יצליחו לכבוש מחדש את אשר נכבש מהם, הם ממשיכים במדיניות הנודעת- מצור והרעבה. בשנת 2016, לראשונה גם מושגת הפסקת אש. הפסקת האש הושגה בתיווך אמריקאי-רוסי שקיבל שלל ביקורות קשות. ההפרות ישנן, ההסכם רחוק מלהיות סטטי, אך באזורי לחימה רבים ישנה רגיעה כללית, תושבים כן חוזרים לצאת לרחובות ומנסים 'לחיות את היום' כי אין לדעת מה יביא עמו המחר, הסורים לא ממהרים לפתח ציפיות .והם צודקים. בחודשים האחרונים, בערים שתחת שליטת המורדים,
ניתן לראות מראות המזכירים מאד את שנת 2011. אנשים רבים יוצאים בקריאות להפלת המשטר.

14 אלף ילדים הרוגים

האוכלוסיה במדינה הצטמצמה ב-21%

תוחלת החיים הממוצעת צנחה מ-70 ל-55

255 מיליארד דולר הפסדים כלכליים

45% מהאוכלוסיה (6.36 מיליון) עקורים בארצם

מקורות:עיתון: 'הארץ'. 'ויקיפדיה'.'רגעים היסטוריים'