מחיר הגירושים המלוכלכים שלכם הוא הכישלון שלנו להקים משפחה

איילת מ. מיטש, בטור שבועי מיוחד "לאשקלון נט". הפעם הגירושים והמחיר שהילדים משלמים

 בשבוע שעבר, חגגה קהילת פייסבוק שוב על סרטון גרוטסקי כלשהו, והפעם ח"כיות מהשמאל שהצליחו לנצח את הממשלה ולהפיל הצעת חוק שהוגש על ידי ח"כ יואב קיש והשרה גילה גמליאל. הצעת חוק ההורות המשותפת התכוונה לבטל את חזקת הגיל הרך, ולהכריז על מונח חדש – אחריות הורית - במקום מונחים ותיקים אחרים שאנחנו מכירים כמו משמורת משותפת. צפיתי בזעזוע בח"כיות מהשמאל שרקדו וקפצו מרוב שמחה בפינת האולם, השתוללתי מזעם כשראיתי את זה ואני אף מודה שלא יכולתי להתאפק וקיללתי. הקללות מתנוססות עדיין בדף הפרטי שלי, ויש לזה סיבה ברורה מאוד, סיבה בת 41 שנה.

כשהוריי התגרשו הייתי בת 8.5, הילדה הגרושה היחידה בכיתה. זה היה די נדיר אז, ומשום כך בשנים ההן לא ידעו הרבה על גירושים והשלכותיהם הקשות על בני המשפחה. היום אני יודעת, ואני נלחמת למען ילדים גרושים אחרים שלא ייפלו קרבן לסכסוכי הגירושים של הוריהם שהולכים ומסלימים משנה לשנה. אני רואה היום יותר ויותר הורים אלימים רגשית שמשתמשים בילדיהם כנשק אחד נגד השני, ואין ספק שחזקת הגיל הרך היא נשק רב עוצמה שקורע נפשות רכות ומוציא אותי מדעתי מרוב זעם בכל פעם שאני שומעת על כך.

גם בימין היו כאלה שבירכו על כישלון החוק בחירוק שיניים, לתפיסתם זה משום שהם יודעים היטב גם איך הממשלה מתערבת בהורות באמצעות משרד הרווחה והפק"סיות לעניין סדרי דין, המגישות לבתי המשפט את התסקירים שלהן. האסון הוא שמרגע שמערבים את משרד הרווחה ואת הפק"סיות בכל סכסוך גירושים כזה, שקל מאוד לאבד בו את היגיון ולהידרדר למלחמה, למדינה אין בעיה להיכנס בין ההורים על גב ילדים ולהפקיע מהם סמכויות הוריות. לצערנו, זאת הסכנה בכל מצב חוקי, עם חזקת הגיל הרך או לא. כך שבכל הכבוד גם לאנשי הימין שבירכו על כך, אני אומרת חד וחלק שכל מה שהשמאל שמח עליו הוא בכייה לדורות, בעיקר בגלל האג'נדה המגדרית שלו.

חזקת הגיל הרך יוצרת קרעים

אבא יקר, מרגע שהחלטתם להתגרש כבר אינך הורה של ילדיך. אתה הופך לסוג ב' אחרי שכבר למדת בטבעיות לחתל והיית הורה שוויוני לכל דבר, וקמת בלילות והוצאת מהגן והיית אבא לכל דבר. למי שלא יודע, חזקת הגיל הרך משאירה ילדים עד גיל שש אצל האם כברירת מחדל במקרה של גירושים, כך שאם אין מדובר בגירושים ברוח טובה ובוגרת (וכמה כאלה כבר יש?) ואם אין הסכמה מראש על הורות משותפת, הילדים יישארו בחזקת האם תמיד עד גיל שש, ורוב הסיכויים שבשוונג הזה גם הלאה.

גרוע מכך אם יש להם אחים בוגרים שהביעו רצון להישאר אצל אביהם יותר, או שבית המשפט העביר אותם למשמורת הוריהם בגלל סיבות שונות, האחים הקטנים לא יצטרפו אליהם, או שהם יצטרכו לחכות להם, למעט במקרים קיצוניים מסוימים. מספיק לקרוא ידיעות על כך שהיום יש כבר פסקי דין מתקדמים ומגוונים מאוד שמחלקים משפחות ודנים במקרים מורכבים לגופם, היוצרים שלל קרעים וניתוקים ברחבי ישראל בין ילדים להורים ובין אחים.

אני כאן כדי לומר שגם אם המחיר של הקרבות שלכם לא ברור בהתחלה הרי שרק נדמה לכם שהזמן מרפא פצעים. הוא לא. לעולם לא אשתמש באבי כמודל לאבהות מופת, משום שהוא היה רחוק מכך, אבל הניסיונות הבלתי פוסקים להרחיקו מאתנו היו אכזריים ולא הוגנים, והם יצרו את הנזק המובהק שעליו אנחנו מנסים להתגבר עד היום. לא ארחיב בכך, ואתספק באמירה שאני וכישלונותיי להקים משפחה מהווים המחשה ואזהרה לכל הורה שמנסה לקרוע מילדיו את ההורה השני, וליטול עליו בעלות מוחלטת ולהתחשבן באמצעותם ועל גבם.

יום אחד זה מתפוצץ בפנים של כולם ומי שנותר מאחור ללקט את השברים ולהרכיב מהם תמונת חיים בריאה יותר הם הילדים שלכם, שרק נדמה לכם שאתם מגינים עליהם כשאתם נלחמים על גבם נגד בני זוג שהמאיסו את עצמם עליכם. ייקח גם להם זמן להבין זאת אבל זה יקרה במוקדם או במאוחר כשינסו להקים משפחה. אני נכשלתי בכך עד כה. לילדיכם אני מאחלת הצלחה גדולה יותר.

מי אמר שאישה היא ההורה האידיאלי?

אני יוצאת בזאת גם נגד הקביעה השמרנית שרק אמא היא ההורה המתאים לגדל ילדים בכלל וילדים רכים בפרט. היום גם ברור לי יותר מתמיד שלמעט מקרים ספורים מסוימים, הורות חייבת להיות משותפת, גם אם הזוגיות מתפרקת וגם אם לא החלה דרכה במסגרת מוכרת כלשהי כמו נישואים, משום שלכל הילדים הזכות לגדול עם אבא ואמא ולאף מוסד אין רשות ליטול אותם מהם. לצערי הגדול, זה אינו מובן מאליו כאן וזה בגדול מה שהמשפט העברי, המוסכמות החברתיות הארכאיות, המדינה ופעילות המגדר הישראליות עושות לילדים כאשר כולם מתבצרים בצורה גרוטסקית כל כך בחזקת הגיל הרך.

אני כופרת בכך נחרצות שרק אימהות יכולות לגדל ילדים ורק הן הכי טובות לילדים שלה בכל גיל. אני כופרת בכך נחרצות שטובת הילד היא לגדול רק עם אמא בגיל הרך ובכלל, ואני כופרת בכך נחרצות שאימהות היא טבעית לכל הנשים ושרק הן יודעות הכי טוב לגדל ילדים רק משום שנשאו אותם 9 חודשים ברחמן. מניסיוני, גם כעיתונאית וגם מפעילותי החברתית, אישה אינה מילה נרדפת להורה הטבעי המושלם והאידיאלי לכל ילד. יש גם גברים כאלה ולא מעט.

א' זה גם אבא ואבא הוא אינו תורם זרע או בנק כספים בלבד. אנחנו חיים בתקופה שבה זה ברור יותר מתמיד אבל אינו בא לידי ביטוי בספר החוקים שלנו, וזהו אסון שקורע משפחות. וזה עוד לפני שאני מתחילה לדבר על הפמיניסטיות הצבועות שדורשות שוויון הזדמנויות, אבל ברגע שמציעים להן דרך להשיג זאת הן מסרבות לוותר על ההגמוניה שלהן שניתנה להן על מגש הכסף בידי הממסד הדתי, שהן מצווחות ומוחות כנגדו חדשים לבקרים בצביעות משוועת, וחוזר חלילה. 

כשהמדינה מתערבת מעבר לסביר

למעט המקרים הנדירים שבהם המדינה יכולה וחייבת להגן על ילדים שעוברים התעללות מובהקת, שני ההורים חייבים להישאר בתמונה המשפחתית. בדיוק למקרים כאלה תקף חוק מורן דנמיאס ז"ל, שמתיר לכולם להתערב במקרה של התעללות אמיתית בחסר ישע, גם בלי משרד הרווחה.

אני מסכימה עקרונית עם החוששים מהתערבותה של המדינה במקרי גירושים רבים מדי. בפעילותי בשנים האחרונות למען אבות גרושים ולמען ילדים גרושים כמוני שנלחמו שנים להיות גם ילדים של אבא, התוודעתי לכך שהמדינה מרשה לעצמה להתערב במקרים רבים במשפחות, להיכנס לתוכן ולקבוע מסמרות לכאן או לכאן משום שהיא מנסה לדחוק את מקומם של אמהות או אבות בשם "טובת הילד" כפי שהיא רואה אותה, ולפי אג'נדות משלה שאינן מכבדות את האוטונומיה של ההורים כלל. בעניין זה אני ממליצה בחום על סדרת התחקירים שהתפרסמה בעיתון "ישראל היום" על ידי התחקירניות נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי - איפה הילד ואיפה הסעד?, ובמיוחד על הרחקת אבות מילדיהם בגלל סכסוכי גירושים בתחקיר על טראומת מרכזי הקשר.

כך הבנתי שמה שחוויתי לפני 40 שנה הולך ומחמיר, ובישראל מסתובבים ילדים רבים שלא יודעים אפילו שאין שום סיבה שאבא יסולק מתמונה ברגע שהוא מתגרש מאמא, ושאין שום סיבה להבדיל, שאבא לא יתאמץ יותר להיות אבא רק מכיוון שהוא התגרש ונהוג שאמא נושאת בעול לבד. לטעמי, החמצנו כאן הזדמנות פז לתקן עוולות ותפיסות שגויות רבות בנוגע לתפקיד המדינה וההורים בחיי ילדיהם, ולהבהיר להם שנטישה או הרחקה אגרסיבית בגלל נקמנות אינן אופציה כלל, ולמדינה גם אין זכות לסייע בכך לאחד ההורים שמנסה זאת.