ים של דמעות: ילד בן 9 ישאר צעיר לנצח

לפני כחודשיים נפטרה אימי ציפורה ז״ל בגיל המתקרב לתשעים, לא יכולתי להזיל אפילו דמעה אחת והכאב נותר פנימה. הערב נלקח בטרם עת הילד, דוד ישראל אוחיון ז״ל שעדיין לא טעם את טעם החיים, אחד מבניה של משפחת אוחיון אבי המשפחה הרב יובל ורעייתו רחל מורה במקצועה והדמעות זלגו בלי אפשרות לעצור אותם, למראה ילדי המשפחה הקטנים והגדולים המתייפחים ליד מיטת אחיהם הקטן המונחת לפניהם . ההספד של הרב יעקב אביטן השר לשרותי דת באמצעות הטלפון ומכאן לקהל, גרר אחריו דמעות של הקהל הרב ואני בתוכם, אי אפשר היה לעצור את הדמעות כשרואים את אחיו ואחיותיו של דוד ישראל, בוכים בכאב גדול, את המשפחה והסבים, שאינם יכולים לעכל את הבשורה המרה על לכתו של דוד ישראל, הילד שבעוד שלושה ימים אמור היה לחגוג את יום הולדתו  התשיעי. ״דוד ישראל ביקש מאיתנו להקדים לו את יום ההולדת לסוף השבוע האחרון״. מספר אביו הרב יובל אוחיון ״הסכמנו להקדים לו את יום ההולדת וחגגנו לו״. 

כאב על לכתו של ילד הוא כל כך בלתי נתפס ובלתי מציאותי, עד שלפעמים אני חושב על מה ולמה אלוהים לוקח אותם צעירים כל כך? מה הם כבר הספיקו לעשות בחיים? האם זה גורל? ילד בן 9?. הסדר הטבעי בעולם הוא בעל חשיבה אחרת. תהיה נשמתו צרורה בצרור  החיים. אמן.