מילים מתוקות

ואין ספק שיש משהו תמוה בקלות הזו שבה מילים מעופפות באוויר, כשהן צבועות בחיוביות מוגזמת ולעיתים אף רחוקות מאוד מן האמת. 

מה יש במילים הללו שהפכו כבר לתופעה בלתי נפרדת מחיינו? (ויש שיאמרו: "תופעה מטרידה")

ראשית, יש בהן אלמנט מרכך. כשרוצים לומר למשל ביקורת לא נעימה למישהו ופותחים כך: "נשמה, אני רוצה לומר לך משהו אבל אל תיפגע..."השימוש במילה 'נשמה' יקרב, ימתיק ואולי אף ימס את הנמען, ואיכשהו הבשורה תהפוך כביכול לקלה יותר לעיכול. בן דודו של הריכוך הוא הנימוס. אם אכתוב לחברה שכמהה לשיחה עימי: "אני עסוקה" או "מאמוש, אני עסוקה" נדמה לי שמשהו במילה 'מאמוש' יתקבל בפנים פחות עגמומיות ומכורכמות.

שנית, המילים הללו מקצרות ומתמצתות מאוד את התקשורת בין אנשים. חשבו נא לרגע שאני זקוקה באופן דחוף למספר טלפון של פלוני, ואין בי היכולת, הכוח או הזמן לנהל מה שנקרא 'סמול טוק', שיחת התעניינות בנוסח הבא: " "היי, ערב טוב, מה שלומך? מה איתך? איך מרגישה? לא טוב? למה מה קרה? וכו' וכו' וכו'" ורק אז להגיע לבקשה הנכספת: "את שומעת, אני צריכה את הפון של..."                      כדי להשתמש ב'קיצור דרך' כל שאני צריכה זה לשלוח הודעה קטנה, להקדים במילת 'מתיקה' כך: "היי יפה שלי, תוכלי לשלוח לי בבקשה את הפון של ...." ובא לציון הגואל ונאמר אמן!

שלישית, יש פה אלמנט של הגנה. מישהו** מספרכי בשבוע שעבר נכנס למונית בשעת לילה מאוחרת, והנהג קרא לו צדיק ושאל אותו לאן הוא רוצה לנסוע. "התחושה הייתה שהנהג אמר 'צדיק' לאיש זר משום שאותו זר עלול להיות עוין ומאיים, ואולי גם לא לשלם. שימו לב איך מנגנון ההגנה עובד פה, ברגע שהנהג אמר 'צדיק' או 'גבר' הוא מנטרל את תחושת הזרות, הופך אותו לחלק מהמשפחה ויוצר מעין הבטחה שאותו נוסע ישלם. כלומר ברעיון,אתה דווקא מחבק את הזר והעוין.                                                                                        

ואחרון, המילים פועלות לפי העיקרון של חיובי מושך חיובי, כשאתה אומר למישהו 'אחי' ו'כפרה' הדיסוננס נעלם ואתה יוצר... תחביר חדש. 

אבל האם תמיד מילים אלה יוצרות נימוס, ריכוך, הגנה או חיוביות? זה תלוי מאוד בנימה.

מכירים את "מתוקה שלי, תקשיבי ותקשיבי טוב....."? זה לא מנבא טובות! ומה עם יקירי ויקירתי כפי שמתבטאים במשפט הבא" יקירתי, אמרנו שלא מדברים על זה יותר נכון?" גם אם מתלווה לזה חיוך מאולץ ומעונב, זה נשמע ממש רע. כי זה 'יקירתי'  מזויף כזה שמתנשא, שבא בנימה מאופקת דחוסה בטונות של כעס עצור ובטינה ובא בעיקר... כדי להוכיח.

יש שיאמרו שהמילים החיוביות, הממתיקות והממסות הללו חיים שלי (חיימי) , אהוב שלי, נסיך ומלך הן מילים מוגזמות, אולי 'פרחיות' ולאתמיד אמינות, אבל באקדמיה כבר קבעו שמדובר "בתופעה תרבותית". ואגב הדבר לא שונה מכל הדארלינג, ההאני הסוויטהארט, והסוויטיהאמריקאיות או העיוני והחייאתי הערביות, ובטח לא מה-מילה שעומדת בראש כל מצעדי הטרנדים למיניהם, מי אם לא הכפרה המרוקאית השולטטטטת.

הערות:

*מבקר הספרות והתרבות אריק גלסנר

מקורות:

ארי ליבסקר, "אח שלי, כפרה, נשמה, אוהב אותך, סגור לי ת'פינה"

ד"ר רוביק רוזנטל, "כפרה עליך אחי "

עינת קדם " 'חיים שלי' זה לא רק 'בייב' "