ארכי-פרחי – ההיסטוריה חוזרת, הזמן אוזל... אוצרות אשקלון נהרסים

לאחר הסערה הגדולה של דצמבר 2010 נחשפו בחוף אשקלון אוצרות ארכאיים יקרי ערך: פסל שיש של אלה, באר מונוליטית, חרסים ורצפת פסיפס עשירה. הממצאים שנחשפו הביאו להד תקשורתי כלל ארצי שאילץ את נכבדי העיר לקיים כנס שימור אתרים ועתיקות במרכז הקונגרסים במכללת אשקלון (02.03.2011). שנה לאחר מכן, במרץ 2012, אנו מדשדשים במקום. מחצית מהדברים שנאמרו בכנס העתיקות לא התקיימו ומחצית נוספת מהרעיונות הסתכמו בתליית שלט וגידור. דבר לא נעשה בכדי להביא לשימורו של אתר מיומאס בחוף הים ולחפירות במקום, האתר נותר חשוף לפגעי מזג האוויר ולאחר חורף חזק בעוצמתו ממשיכים אוצרות אלו לקרוס עם המצוק. לא היה מפליא עבורי שאגיע אל חוף הים ואגלה שעוד אוצר חבוי שאצר בתוכו המצוק יקרוס אל החול. כשאני מתהלך כשבר כלי בין שברי חרסים ושברי רצפת פסיפס מדהימה, אני חושב לעצמי: מקומן של האוצרות האלו אינן מתחת לאדמה ולבטח לא מנותצות על החול, הן זועקות אלינו בתחינה – "תראו, אנחנו כאן!" כשאצבעות ידיי מלטפות את שכבת החול הבוצית מעל פיסת פסיפס עתיקה אוחזת בי תחושה עזה של רנסנס - המקום הזה חי! ההיסטוריה חוזרת על עצמה, היא מגלה את עצמה לפנינו ואילו המערכת המקומית נותרת אדישה אליה. רשות העתיקות אינה מקצה משאבים וכוח אדם לחפירות יזומות, ונדמה שהעריה עם התנהלותה בשנים האחרונות אינה מכירה כלל בחוף הים (בתוואי הצר של החוף בקריסתו של המצוק ועל אחת כמה וכמה בשימור עתיקות שנחשפים לאורכו). כנראה שערכו של החוף, לפי נקודת מבטה של עיריית אשקלון, מתבטא במציאתו של פסל אחד, הגאווה שהם חשים כאילו והם סיתתו את גבה של "ניקיי" האלה מעלה בי תחושת קבס מהולה בכעס רב. את תמונתה היפה של האלה (שעבדכם הנאמן צילם) הם דואגים להציג בכל גיליון של העיר אשקלון – ואני תוהה: במה הם מתפארים? במציאתו של הפסל כתגלית ייחודית בעלת ערך היסטורי או בפרסום הרב שזכתה העיר אשקלון בעקבות מציאתו? מדוע אין הם עושים דבר בכדי לשמר את האתר ולדאוג שכל פיסת היסטוריה נוספת תמצא את מקומה בהיכל הכבוד של העיר ותטופל ביראת הכבוד הראוי לה? הידעתם? לפני מספר שבועות עזב צוות גדול של ארכיאולוגים מארה"ב את העיר אשקלון. הם השתכנו במשך כחודש במלון דן ועסקו מידי יום בחפירות ארכיאולוגיות בפארק הלאומי. האם בכל זמן זה שבו הם שהו במרחב ההיסטורי של עירנו מישהו חשב אולי לייעץ להם לבקר ולחפור באתר מיומאס בחוף הצפוני של אשקלון? האם מישהו חשב לרגע שישנו מקום אחר שמרחב ידיעותינו לגביו נותר עלום ודורש להיחשף? האם אין, בכל שיקולי המערכת המוניציפאלית, סדר עדיפויות שמחייב חפירות במקום שבו ישנה סכנה וסבירות ממשית לאוצרות ארכיאולוגים? עד מתי ההיסטוריה תחזור על עצמה? מתי יתאפשר לי להפסיק לחזור על דבריי? מתי נשכיל להבין שיש לנו עיר מופלאה, בעלת ערך היסטורי של תרבות מפוארת שאנו כל יום דורכים על שאריותיה היקרות? את שעון החול הזה כבר הפכנו מספר פעמים בשנים האחרונות, הזמן אוזל (שוב) ואם לא נפעל בזמן הקרוב לשימורם ייתכן שלא נוכל להציל את עצמנו מבושת פנים על חוסר היכולת לעשות את הדבר הטבעי שמקנה לנו הזכות הבסיסית למגורינו בעיר היסטורית זו. לצערי, עד שיתקבלו תשובות לשאלותיי ועד שיעשה משהו בנידון, אמשיך לחפור בשתי ידיי ואנצור את פיסות ההיסטוריה שנגלות לפניי – לפחות בחזקתי יהיה להיסטוריה עתיד.