כל מקום שנאמר תנא סתם זה רבי מאיר בעל הנס

מתוך דבר התורה וחיזוק מאת האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א נכד הצדיק:

ידוע שהסבא הגדול רבנו ישראל אבוחצירא זצוק”ל יותר משלוש עשרה שנים לא זכה לזרע של קיימא ובכל פעם אשר הרבנית הייתה מתעברת היה ניפטר התינוק או מפילה את פרי ביטנה, ורבנו ישראל (הבבא סאלי) היה בצער גדול מאוד.

בעיר תאפיללת במרוקו היה מגיע בכל שנה רב מארץ ישראל לאסוף כסף לישיבת רבי מאיר בעל הנס ושמו היה רבי עמרם, תלמיד חכם גדול היה ובעל מעלות גדולות ואנשי העיר קראו לו רבי עמרם חסידא. והנה הרבנית התעברה שוב אך רבנו ישראל היה בצער גדול, פחד ששוב כמו כל הפעמים הקודמות יקרה אסון. והנה באחד הימים פגש רבנו ישראל לאחר התפילה את רבי עמרם ורבי עמרם הרגיש שרבנו ישראל נמצא בצער שאלו מדוע בצער? ענה ואמר לו הרבנית שוב התעברה ב”ה אך פוחד אני שיקרה כמו שקרה בפעמים הקודמות אשר איבדה את פרי ביטנה.

פניו של רבי עמרם התמלאו בשמחה ועמד ואמר יש לי סגולה גדולה מארץ ישראל, כמין עגיל ממתכת אשר איך שיולד התינוק תניחו אותו על אוזן התינוק וחזקה שאם תעשו כך וגם תקבלו על עצמכם שהבן אשר יוולד יקרא בשם מאיר על שם רבי מאיר בעל הנס והילד יאריך ימים ויהיה צדיק גדול.

שמח הבבא סאלי וקיבל על עצמו את דברי רבי עמרם.

עברו ימים, ההיריון התקדם והנה באחד הלילות חולם רבנו ישראל חלום תמוה והנה בחלומו רואה אדם בעל הידור פנים גדול ובחלומו מרגיש פחד ואימה ואותו אדם הדור פנים אומר לו אני תנא ותקרא לבנך בשמי. התעורר רבנו ישראל ולא הבין מי זה התנא ומה שמו, הלך רבנו ישראל לרבו רבי משה תורג’מן זצוק”ל וסיפר לו את החלום, ענה רבו ואמר לו בגמרא כל מקום שנאמר תנא סתם זה רבי מאיר בעל הנס. שמח רבי ישראל מהסימן השני והנה כשנולד הבן קראו את שמו על שם רבי מאיר בעל הנס ושמחה גדולה התמלאה בבית ובעיר כולה.

כעבור כחודשיים חלה הילד בחולי גדול עד אשר הגיע לשערי מוות והיה כשערה למות, הצטער רבנו ישראל צער גדול ובפעם הראשונה בחייו הלך לאחיו הגדול, עטרת ראשנו רבי דוד ה’ יקום דמו, ובבכי גדול ושיברון הלב ביקש ממנו שיעתיר ויתפלל על בנו שיחיה. בא רבי דוד לבית אחיו ונכנס לחדר והרים את הילד אשר היה קודח מחום ויצא למרפסת ובכה ואמר ריבונו של עולם כל חיי התייסרתי ייסורים גדולים מאוד ולא באתי בטרוניה ואף מתי שמתו ילדיי לא באתי בטרוניה, אך כעת מבקש אני שהילד הזה אשר נפשו נפש גדולה יקום ממיתת חוליו. והנה נס, כאשר סיים את תפילתו החום הגבוה של הילד ירד והילד החלים וקם ממחלתו.

רבנו ישראל והרבנית שמרו על הילד שמירה גדולה מאוד אף אדם לא הורשה לגעת בילד רק מי שרבנו ישראל ידע שיראת ה’ בו. בגיל שלושה חודשים אביו, הבבא סאלי החל לקחת אותו לטבול במקווה וכן מגיל שבע אביו הקפיד להעירו בכל יום לשמוע ולומר עימו תיקון חצות.

באחד הימים סיפר הבבא מאיר שרק בגיל שלוש עשרה כשלקחו אותו לסעודת הבר מצוה שלו היה הפעם הראשונה אשר ראה סוס משום שהקפיד לא לראות שום חיה טמאה.

באחד הימים אמר רבנו מאיר, במרוקו ארבעים שנה לא ראיתי דמות אשה והנה רבנו עלה לארץ בגיל ארבעים ושמונה. אם כן מגיל קטן ביותר שמר על עצמו שמירה גדולה ביותר. וידוע כשעלה לארץ ישראל הצטער מאוד על המצב הרוחני וגזר על עצמו שלוש שנים של תענית דיבור.

בזכות הסבא הגדול, הקב”ה יתן כח וסיעתא דשמיא גדולה שנזכה לילך בדרך אבותינו הקדושים, ולכל בני קהילתנו יושפע שפע רב מכל העולמות ויאיר ה’ לנו אורה וישועה בקרוב ממש.

רבנו הבבא מאיר נפטר בי"ז בניסן ה'תשמ"ג, כשנה לפני פטירת אביו. נקבר אחר כבוד בבית הקברות בהר הזיתים