בית המשפט מנע השלמת חקירה נגד שמעוני

שמעוני מואשם בקבלת שוחד בסך 466,000 שקל ובקבלת 575,000 שקל נוספים בנסיבות של הפרת אמונים, וכן בעבירות מס בהיקף של למעלה ממיליון שקל. יתר הנאשמים הם אחיו, עופר שמעוני, ואנשי העסקים יואל דוידי, משה פונטה ועו"ד שרון מילר. המדינה טוענת, כי שמעוני נזקק לכסף כדי לשלם דמי שתיקה לנשים שהטריד מינית, וקיבל אותו מאנשי עסקים שאת ענייניהם קידם.

בעיצומה של פרשת התביעה בתיק, הודיעה המדינה שבכוונת לבצע השלמת חקירה בחומרי מדיה דיגיטלית, שהופקו ממכשירי הטלפון הניידים של הנאשמים ושל מנכ"ל עיריית אשקלון (שאיננו עד בתיק), בתיבות דואר אלקטרוני של עובדי עיריית אשקלון ושל דוידי ובמחשבים של דוידי. ההגנה טענה, כי מדובר במקצה שיפורים שמטרתו לחפות על מחדלי חקירה, ובמסע דיג כאשר המדינה אינה יודעת מה היא מחפשת.

מרגולין-יחידי דחתה (8.5.18) את עמדת המדינה, לפיה מדובר בסמכות הנתונה בידיה בלבד ואין אפשרות להחיל עליה ביקורת שיפוטית. היא אומרת, שמסלול הטענה להגנה מן הצדק אינו מחליף את הביקורת המינהלית על התנהלות המדינה גם בתיק פלילי. עוד נקבע, כי הסמכות קיימת גם מכוח זכותה של ההגנה לטעון לפגיעה בהליך ההוגן. סמכותה של המדינה לבצע השלמת חקירה במהלך המשפט נקבעה בהנחיה פנימית של פרקליט המדינה, והעובדה שהנחיה זו אינה מחייבת קבלת רשות מבית המשפט - אינה משנה את סמכותו של בית המשפט, מדגישה מרגולין-יחידי.

הביקורת על ביצוע השלמת החקירה תיעשה בהתאם לכללי הביקורת על החלטות מינהליות, ממשיכה מרגולין-יחידי, דהיינו: האם ההחלטה התקבלה כדין. במקרה הנוכחי, מבוססת כאמור השלמת החקירה על הנחיה של פרקליט המדינה, המונה שורה של תנאים לביצוע מהלך חריג זה בעיצומו של המשפט. מרגולין-יחידי אומרת, כי המדינה לא נתנה לה תשובות של ממש לגבי הצורך בביצוע השלמת החקירה, אלא התמקדה בעיקר בטענה שכלל אין לה סמכות לבדוק את ההחלטה. במיוחד היא לא הסבירה מדוע האינטרס הציבורי של גילוי האמת גובר על האינטרס המוגן של הנאשמים לדעת בפני מה הם מתגוננים.

המדינה לא הציגה ראיות חדשות משמעותיות המחייבות השלמת חקירה ולא טענה להתקיימותן של נסיבות חריגות. היא גם לא פירטה מה היו השיקולים שהביאו את פרקליטת המחוז להחליט על השלמת החקירה. המדינה טענה שהיא טעתה בסיווג המדיה בזמן החקירה המקורית ושהיא רוצה שכל החומר הרלוונטי יהיה זמין כעת; אבל טענות אלו אינן מקיימות את תכליתה של הנחיית פרקליט המדינה. התוצאה של כל אלו היא, מסיקה מרגולין-יחידי, שהמדינה לא עמדה בנטל להוכיח שיש הצדקה להשלמת החקירה בעיצומו של המשפט. גם התכלית של חקר האמת אינה מתקיימת כאן, שכן כאמור המדינה הודתה שאין היא יודעת מה בעצם היא מחפשת.