בת שנה ושמונה חודשים במותה: ״היא הלכה יפה יותר עם חיוך של מלאך״

בפוסט מרגש שהעלתה ביתה של, איריס לייבוביץ׳, שעבדה בעבר בעיריית אשקלון, היא מספרת על ביתה בת השנה ושמונה חודשים האהובה שהלכה לעולמה בטרם עת.

״היפה שלי, המלאך שלי, הקטנה הזאת שעדיין לא הספיקה אפילו ללכת כבר לא תלך.
היא כבר לא תצחק בקולי קולות, תשיר, תרקוד, תרדוף אחרי ג׳וי או תצרח ״מאמא״.
היא לא תנסה לקרוץ או לשלוח נשיקות.
היא לעולם לא תחבק אותי חזק דקות ארוכות.
עברנו 8 חודשים של סיוט מתמשך מהיום שאבחנו אותה במחלה הארורה ״יתר לחץ דם ריאתי״.
התקפים בלתי פוסקים, אישפוזים ובעיקר המון לילות ללא שינה.
תמיד היה נדמה לי שעם שמחת החיים הבלתי פוסקת שלה היא בכלל לא יודעת שהיא חולה.
והיא גיבורה אמיתית כי היא נלחמה כל יום מחדש.
תינוקת בת שנה ושמונה חודשים שחיה בבידוד מוחלט וקיבלה כל יום יותר תרופות מזקן חולה בן 100
והייתה התינוקת הכי מאושרת שהכרתי!
שהתרגשה מטיול בחוץ או מיובל המבולבל.
שחיכתה לסבתא שתגיע פעם בחודש ותשחק איתה.
שחיה חיים כל כך קצרים אך מלאים.
לא האמנתי ששום דבר יכניע אותה וידעתי עמוק בפנים עד הרגע האחרון שהכל יהיה בסדר.
שעוד 3 חודשים אנחנו במקום אחר.
ביומיים וחצי האחרונים היא הרגישה רע, לא אכלה והקיאה בלי סוף ואז הגיעה פעמיים לבית חולים.
דווקא שהיה נדמה שהיא בסדר אחרי 24 שעות שלא הורדתי אותה מהידיים בבית חולים לדקה, החלטתי לישון שעה ב8 בבוקר אבל קמתי מהר מאוד אחרי חצי שעה ולחדר בצרחות והיסטריה נכנסו מיטב רופאי הלב והריאות בארהב, מתחילים לבצע החייאה ואני בתוכי מצחקקת ויודעת שקטן עליה ועוד כמה דקות היא תשב לי על הברכיים ותצחק.
לאט לאט חולפת חצי שעה והחדר הקטן מתמלא בלפחות 20 איש ואני מבינה שזה לא צחוק. שהילדה לא חוזרת לעצמה.
קוראת תהילים וצורחת את נשמתי והיא עדיין לא איתנו.
זו הייתה ההחייאה הכי ארוכה שראיתי בחיי...3 שעות!
ואז היא הלכה... יפה יותר מתמיד עם חיוך של מלאך.
היום ב 11:22 בצהריים נקרע חלק ממני, הלב שלי נמחץ.
היום הנשמה הכי מדהימה שהכרתי עלתה למעלה למקום טוב יותר.

ביום שישי נגיע לארץ לחלוק, לליב מריל חיה, כבוד אחרון בבית העלמין באשקלון.
אעדכן שעות בהמשך״.