לאה מלול: במערכת הבחירות יקבע איך תראה העיר אשקלון בעשרים שנה הקרובות

אנחנו עומדים בישורת הלפני האחרונה במערכת הבחירות הזאת. לפני חודשים וחצי לא הכירו אותנו ועכשיו מכירים, לא ידעו מי אני, אבל עכשיו יודעים.

אנחנו בדרך הנכונה, אבל מה שצפוי לנו הוא הרבה יותר מאתגר ממה שעברנו עד כה.

במערכת הבחירות הזאת לא מדובר רק במי יהיה ראש העיר הבא, לא מדובר רק במי ינהל את העיר בחמש שנים הקרובות, מדובר בעיר בה אנחנו עתידים לחיות, אנחנו ילדינו ונכדינו. מדובר באיך העיר הזאת תיראה בעשרים שנים הבאות, מדובר במעמד של אשקלון והתושבים כחלק ממדינה שמתפתחת במהירות,

האם נהיה חלק מהמהפכה הטכנולוגית והתרבותית שהמדינה עוברת או שההזדמנות שוב תפסח עלינו.

מדובר באופי שאשקלון תקבל בעתיד הקרוב והרחוק, האם זאת תהיה עיר זניחה עם כיכרות. המכסות על הפגמים והעדר תוכן, או עיר עם תושבים גאים, עם איכות ורמת חיים גבוהה, עיר שמטפחת את תושביה ולא רק את הרחובות שבה.

אנחנו חייבים לנצח כיוון שאחרת העיר תשקע באפרוריות, תזדקן במהירות ותהפוך לתחנה בדרך לדרום המתפתח של המדינה.

הם עושים הכול כדי להמעיט בערכי

הם לא מכניסים את שמי לסקרים שהם עורכים, לא כיוון שאין לי סיכוי - אלא בדיוק מהסיבה ההפוכה. יש לי סיכוי טוב, הם יודעים זאת ואני מפחידה אותם.

אני מציעה דרך חדשה, אני מציעה משהו אחר, אני לא הם ואני לא משלהם. אשקלון בניהולי והנהגתי תתנהל אחרת, תעבוד אחרת, תחשוב אחרת.

שלושים שנה בנו כאן מקורות כוח וכסף, שלכאורה לא ניתן להזיזם. יצרו קבוצה סגורה שמנהלת את העיר, קובעת לכולנו איך נחייה ומנצלת את משאביה של העיר לטובת קבוצה מצומצמת.

יש את המתמודדים הישנים ויש את החדשים, באותם הדרכים ובאותן השיטות. כך שלא משנה מי מהם יזכה, העיר תנוהל באותו האופן, תוך חלוקת נכסי העיר למקורבים ולמחויבים, כאשר אנו, האשקלונים, נמשיך להיות פיונים במגרש המשחקים ונפסיד את המערכה.

הם יודעים שאיתי השיטה הזאת לא תוכל להמשיך לעבוד, הכול ייהרס, מקורות הכוח וההשפעה שלהם ייעלמו. אני לא מחויבת לקבוצה הזאת ולא לקבוצה אחרת ואני אפסיק את החגיגה. אני לא אתן להמשיך להשתמש בנו האשקלונים למימוש תאוות הכוח וממון. אני אעשה את זה אחרת.

כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה לביקור ב 1997 התפעלתי מהאזורים הפתוחים, מהריאות הירוקות של העיר ומהמרווחים בין הבניינים. מאז, כול מה שמנסים לעשות זה להשתלט על מרחב המחייה שלנו. לבנות לנו דירות חדשות עם מחנק אורבאני. לקחת מאיתנו את הגנים והדשאים לטובת בעלי אינטרסים. הם רואים בנו קליינטים לדירות שהם מוכרים ולא תושבים שרוצים לחיות כאן חיים טובים, נוחים ונעימים.

חייבים לעצור זאת, חייבים לתכנן את העיר כגוף חי ונושם ולא אוסף אקראי של מבנים. אסור להמשיך להרוס את קו החוף ע"י בניית בניני דירות החוסמות את האוויר ואת העיר. זהו נכס ששייך לכולנו וצריך להישאר ככזה.

אני מסתובבת באזור הדרומי של העיר ולבי נחמץ

שלושים שנה של הזנחה פושעת, הפכו את המקום לקומפלקס ענק של בניינים ללא נשמה, ללא גאווה, ללא עתיד. תושבי הדרום הם חלק מהנשמה של העיר, הם חלק מהעבר, ההווה וחלק חשוב מאוד מהעתיד של העיר. הגיע הזמן שהנהגת העיר תתייחס אליהם בכבוד המגיע להם. מספיק עם ההזנחה של הצד הדרומי. די ליראות את הכיכרות בצד הדרומי של העיר לעומת הכיכרות של הצד הצפוני כדי להבין איך מנהיגי העיר מתייחסים לתושבי השכונות הדרומיות.

הגיע הזמן שנפתח את השכונות הדרומיות ולא רק על ידי בניית בניינים. חייבים לפתח במקום עסקים קטנים, מפעלי תרבות וחינוך, ספורט ומרכזי בילוי. אני רוצה להגיע למצב בו כולנו נרצה לפתוח בדרום עסקים, כי הדרום חי, בועט, נושם. שנרצה לבלות שם כיוון ששם מעניין והכי חשוב, שנרצה לקנות שם בתים ודירות כי שם נמצא העתיד.

אני מסתובבת בארץ, פוגשת אנשים מוכשרים ומשכילים, פוגשת אנשים מצליחים וכבר אחרי מספר משפטי פתיחה אני לומדת שהם אשקלונים לשעבר. נולדו, גדלו ולמדו באשקלון אבל עזבו את העיר, בדרך כלל אחרי שנישאו. מיד אני שואלת "למה עזבתם את העיר? למה לא הקמתם בית באשקלון? למה אתם לא מגדלים את ילדכם בעיר הולדתכם, קרוב להורים?" התשובות הם תמיד אותן תשובות: ההשכלה, החינוך, התרבות, העדר תעסוקה... אנחנו חייבים להפסיק להפסיד את מיטב בנינו לטובת ערים אחרות. הם עוזבים, מתרחקים והעיר מזדקנת.

למה? יש תירוצים ויש הבטחות, אבל בפועל כבר שלושים שנה שאותם הדברים נעשים באותה השיטה שלא מצליחה להצליח. ושעושים את אותם מעשים שלא מובילים לשום מקום, אז מה הפלא שאנחנו מקבלים שוב ושוב את אותם תוצאות.

הגיע הזמן להחליף דיסקט. לנסות שיטה חדשה. הגיע הזמן לחשיבה שונה ולגישה אחרת.

במשלי נאמר "חנך לנער על פי דרכו" - לא כול הנערים שווים, לא כולם חזקים ולא כולם חלשים ואנחנו חייבים לספק פיתרונות לכולם על בסיס אותו פסוק ממשלי. לכן חייבים להפסיק את שיטת ההגרלות ולאפשר לילדינו להתפתח על פי יכולתם. לעודד את החזקים ולעזור לחלשים.

חייבים לפתח את היתרונות של העיר ולהפסיק לספק פתרונות שאולי עובדים בערים אחרות, אבל לא פה, באשקלון.

אנחנו עומדים מעל אוצר ארכיאולוגי וכול מה שעשו עד עכשיו, הוא לכסות אותו, לא להתעמת ולא להתאמת עם האתגר הזה שקוראים לו ההיסטריה בת 5000 שנה. יש לפתח את הגן הלאומי ולחשוף מחדש את העתיקות, לנער את החול מעל התוכניות ולגלות לתושבי העיר את שכיות ההיסטוריה שנמצאות ליד ביתם ולהפוך את השטחים הללו לגני ארכיאולוגיה. לדרוש מהרשות העתיקות להציג באשקלון את הממצאים שהתגלו בעיר בעשורים האחרונים ולרכז אותם במוזיאון ארכיאולוגי מיוחד במינו. הידעתם שיש לנו באשקלון בתי בד ויקבים, יש לנו מחסני תבואה ואחוזות – אשקלון הייתה עיר משגשגת בעבר וצריך להחזיר אותה לתפארתה. אשקלון צריכה להיות עיר תיירות המשלבת נופש עם ארכיאולוגיה. תיירות זה לא רק בתי מלון, זה בעיקר עסקים קטנים שמציעים שירותים למאות אלפי תיירים שיגיעו לעיר מדי שנה.

כולנו יודעים מהן הבעיות שיש לנו באשקלון, לכל אחד כואב משהו אחר בעיר הנפלאה הזאת, לא אפרוס בפניכם היום את כל הפתרונות. אבל אני יודעת לאן אני רוצה להגיע. אני יודעת באיזו עיר אני רוצה לחיות ומה אני רוצה לבנות עבור ילדינו, נכדינו ונכדותינו ובעיקר עבור אחיותיי ואחי האשקלונים. אתם המשפחה שלי.

אני יודעת שיש בי את הכוחות

יש בי את היכולת ואת הרצון העמוק להצליח ולנהל עיר של מופת. אני יודעת שהפוליטיקה מושכת אליה אנשים מסוג מסוים, אני יודעת שלפוליטיקה יש שם רע, במיוחד לפוליטיקה המקומית, שם של תככים וקומבינות, שם של אינטרסים אישיים ומרדף אחר כבוד ויוקרה, ולכן לא בקלות נכנסתי לזירה המסובכת הזאת, אבל עכשיו משאני כאן ואתם יחד איתי, אני יודעת שאנחנו ננצח. אני גם יודעת שיש הרבה אנשים מצוינים בעיר הזאת שנמאס להם מהפוליטיקה הישנה, אנשים טובים שילכו איתי, יעבדו איתי ויעזרו לי להביא את אשקלון להיות העיר שאנחנו כולנו חולמים עליה.

נכון, זה לא יהיה קל, וזה מחייב שינויים מרחיקי לכת, אבל ביחד נצליח, ונעשה את מה שצריך לעשות ולא את מה שקל לעשות. אני יודעת שב 22 באוקטובר נצטרך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד. אני יודעת שננצח ואנחנו נעשה זאת איתכם ובעזרתכם!"