"הבנתי שהנוף שהוא צייר הוא בדיוק אותו נוף שראינו בקוסטה ריקה"

 במרכז הגלשן הלבן שבחדר של רב"ט, אלחי שטרית ז"ל, מרוח כתם גבשושי ואדמדם של שעווה לגלישה. כל שכבה של שעווה שנמרחה על הגלשן והתערבבה בחול הים מספרת את סיפורה של עוד גלישה מוצלחת, של עוד המתנה לגל הנכון. הגל שירים את הגולש למספר שניות של אופוריה, תלוי באוויר ונאחז בעזרת אותה שכבת שעווה דקה בגלשן שכמו מרחף על פני המים. בציור שצייר אלחי במסגרת שיעורי האמנות בבית הספר, כתב: "תפוס גל ואתה יושב על גג העולם".

חדריהם של נופלים נתפסים פעמים רבות כפיסת עדות קפואה למי ומה שהנופלים היו בחייהם. במקרה של אלחי, "החדר שלו הפך להיות החדר הכי חי בבית", כפי שמעידה אימו. "האחים הקטנים שלו ישנים כאן, החברים שלו תמיד מגיעים לכאן. זה חדר פעיל. זה עושה לנו טוב שזו לא מצבה".

כשהתחיל לחשוב על שירות צבאי, בחר אלחי להתגייס לחיל ההנדסה הקרבית. לאחר כתשעה חודשי הכשרה, בתום אימון בצפון, התהפך הג'יפ בו נסע רב"ט שטרית עם חבריו למחלקה, ואלחי נהרג. "זה היה בתקופה של פסח, אז עשיתי ניקיון יום לפני שהוא אמור היה לחזור הביתה. העפתי הרבה דברים מהחדר שלו – כל מיני ציורים, פתקים קטנים, מחברות, התכתבויות שלו עם חברות מהכיתה במחברת. אחר כך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי", נזכרת אימו, מלי.

את חג הפסח הנוכחי, שנה לאחר האסון, העבירו בני משפחת שטרית בקוסטה ריקה – אחת מבירות הגלישה העולמיות, אליה תמיד חלם אלחי להגיע כדי לגלוש. "לפני יומיים, כשחזרתי הביתה, הסתכלתי על אחד הציורים של אלחי והבנתי שהנוף שהוא צייר הוא בדיוק אותו נוף שראינו בקוסטה ריקה. החול הזהוב, דקלי קוקוס ליד החוף, נופים של טבע פראי. זה הרגיש כאילו הגשמנו את החלום שלו", מספרת מלי. אלחי וחבריו נהגו לגלוש ברצועת חוף באשקלון שלא הייתה חלק מחוף מוכרז, ובשנה הקרובה צפויה היא להפוך לחוף שינציח את זכרו. את אחד מהחדרים הישנים שבבית הספר בו למד הפכה המשפחה לחדר אמנות לזכרו של אלחי.