יוסי פרטוק
29.10.16 / 17:22
סיפורו של האשקלוני, שחקן הפועל תל אביב בעבר הוא לפני הכל סיפור על נאמנות גדולה למועדון כדורגל. ההחלטה שלו להישאר בהפועל ת''א ולמנוע את פירוק המועדון, מאפשרת לו עד היום להרגיש חלק בהצלחות שהגיעו מאוחר יותר. וגם: מהו ההישג החשוב מכולם?. גדי בלום - ישראל היום. צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל
הקריירה של מוריס ז'אנו, שהחלה במחלקת הנוער של הפועל אשקלון בליגה א' וכללה זכיה בשתי אליפויות וגביע במדי הפועל תל אביב, זכורה במיוחד בשל נאמנותו הגדולה למועדון האדום. תחילת הדרך היתה לא פשוטה לילד הצעיר שעלה עם משפחתו ממרוקו והגיע לעיר אשקלון. סיפור המעבר מהקבוצה בה גדל, הצריך ממנו להיכנס להסגר ובשל כך להפסיק לשחק כדורגל למשך שנה שלמה.
למרות ההישגים הגדולים אליהם הגיע, ז'אנו בן ה-58 אשר עוסק כיום בניהול העסק המשפחתי "פיצה ז'אנו" וכותב טור מקצועי ב"כאן דרום", ההישג הכי גדול מבחינתו הוא עצם הפיכתו לשחקן כדורגל. ז'אנו מסביר: "שאתה בא מבית שהוא קשה יום, מהשכונות ואתה פתאום משחק עם כוכבים גדולים ואתה נהפך להיות אחד השחקנים הטובים בעצמך, מה עוד אפשר לבקש?". אולי תובנה זו ואולי הקשיים שעבר בתחילת דרכו ככדורגלן מקצועי היו אלה שגרמו לו להעריך ולהבין גם את קשיי הפועל תל אביב שהייתה ביתו ספורטיבי והפכה בעצמה לבית קשי יום. ז'אנו בניגוד לחלק מחבריו לא היה מוכן לנטוש כאשר נקלע המועדון האדום לבעיות כלכליות קשות וכאשר ירד המועדון לראשונה בתולדותיו לליגה השנייה. על המחיר האישי ששילם בשל כך הוא לא מצטער עד היום.
למרות ההישגים הגדולים אליהם הגיע, ז'אנו בן ה-58 אשר עוסק כיום בניהול העסק המשפחתי "פיצה ז'אנו" וכותב טור מקצועי ב"כאן דרום", ההישג הכי גדול מבחינתו הוא עצם הפיכתו לשחקן כדורגל. ז'אנו מסביר: "שאתה בא מבית שהוא קשה יום, מהשכונות ואתה פתאום משחק עם כוכבים גדולים ואתה נהפך להיות אחד השחקנים הטובים בעצמך, מה עוד אפשר לבקש?". אולי תובנה זו ואולי הקשיים שעבר בתחילת דרכו ככדורגלן מקצועי היו אלה שגרמו לו להעריך ולהבין גם את קשיי הפועל תל אביב שהייתה ביתו ספורטיבי והפכה בעצמה לבית קשי יום. ז'אנו בניגוד לחלק מחבריו לא היה מוכן לנטוש כאשר נקלע המועדון האדום לבעיות כלכליות קשות וכאשר ירד המועדון לראשונה בתולדותיו לליגה השנייה. על המחיר האישי ששילם בשל כך הוא לא מצטער עד היום.
ז'אנו מספר: "רוב השחקנים החליטו לעשות יד נגד ההנהלה ונגד המערכת והחליטו לא להופיע ושהפועל תל אביב תרד ליגה מצדם בגלל שהפועל לא עמדה בתנאים. האמת שהיה לי קשה לבגוד במועדון, אני לא מסוג האנשים שבוגד. הייתה איזושהי הצבעה בין השחקנים וכולם החליטו לא להופיע. אמרתי באיזשהו שלב שאני יוצא נגד כל השחקנים ויש לי מחויבות למועדון הזה. אני לא רוצה לפגוע בו ואני אעשה הכל בשביל להופיע. לצערי הרב, הופעתי עם 7 שחקני נוער, עליתי לדשא באצטדיון בחיפה שהיה מלא עד אפס מקום. האנשים בחיפה לא הבינו שבאנו עם 7 שחקנים, ניגשתי לשופט ואמרתי לו אתה יכול לשרוק לסיום המשחק אנחנו עם 7 שחקנים. יותר טוב שיהיה הפסד טכני ושלא יענישו את המועדון בירידת ליגה. אחרי שבוע השחקנים שלא הופיעו הגיעו לאימונים של הקבוצה וניסו לנדות אותי כאילו שאני לא אחד מהשחקנים. אבל הוכחתי לכולם שהמועדון הזה מעל הכל וזה לא משנה מי משחק ואתה יודע מה? הפועל תל אביב מאז זכתה באליפויות ושיחקה באירופה ואני אומר לך שאני מרגיש שיש לי חלק בהתפתחות של המועדון הזה. תרמתי את שלי כשהוא יכל ללכת לאיבוד ויכול היה גם להתפרק.
התחלת את הקריירה בהפועל אשקלון ונכנסת להסגר בכדי לעבור להפועל תל אביב, מדוע חתמת בסוף שנת ההסגר בהפועל באר שבע?
היו סוג של משחקי אימון עם כל הקבוצות האלה וראו אותי משחק בהפועל אשקלון כילד צעיר ורצו שאני אעבור. אשקלון הערימו קשיים כדי שאני לא אוכל לעבור וכשאתה בתור ילד לא מקבל כסף ויש לך את ההרגשה שאתה יכולל להתקדם ולא נותנים לך, האפשרות היחידה היא לחתום על טופס הסגר. זה לא כמו היום שבאות קבוצות ששמות כסף, משקיעות ולכן מוכרים את השחקן בשניה אחת. פעם לא היו מוכרים היית צריך למות עם המועדון ביחד.
נכנסתי להסגר ובעצם שנה לא שיחקתי. התאמנתי בכל מני קבוצות כמו בית"ר ירושלים, הפועל ראשון לציון, הפועל רמת גן, מכבי פתח תקווה ואז וככה במהלך התקופה הזו קלטו שאני מתאמן, קבוצות ראו אותי. הפועל אשקלון כנראה נשברה מהקטע איתי והחליטו לשחרר אותי. אליהו עופר מהפועל באר שבע ראה אותי משחק באשקלון כשהייתי במשחקי האימון מול באר שבע וכשהוא קיבל את הקבוצה כמאמן הוא החליט שהוא מביא אותי ונתן לי את הקרדיט. ייאמר לזכותו שהוא נתן לי את הקרדיט בבאר שבע. אז היה המשחק המפורסם עם הפועל תל אביב (הפועל רצה לאליפות באותה העונה), הבקעתי שער ואז פנה אלי דוביד שוויצר ואמר לי: 'בואנה ילד, אל תפריע לי לקחת אליפות' וככה הגעתי להפועל. דוביד ראה אותי במשחק הזה והחליט שהוא מביא אותי להפועל.
היו סוג של משחקי אימון עם כל הקבוצות האלה וראו אותי משחק בהפועל אשקלון כילד צעיר ורצו שאני אעבור. אשקלון הערימו קשיים כדי שאני לא אוכל לעבור וכשאתה בתור ילד לא מקבל כסף ויש לך את ההרגשה שאתה יכולל להתקדם ולא נותנים לך, האפשרות היחידה היא לחתום על טופס הסגר. זה לא כמו היום שבאות קבוצות ששמות כסף, משקיעות ולכן מוכרים את השחקן בשניה אחת. פעם לא היו מוכרים היית צריך למות עם המועדון ביחד.
נכנסתי להסגר ובעצם שנה לא שיחקתי. התאמנתי בכל מני קבוצות כמו בית"ר ירושלים, הפועל ראשון לציון, הפועל רמת גן, מכבי פתח תקווה ואז וככה במהלך התקופה הזו קלטו שאני מתאמן, קבוצות ראו אותי. הפועל אשקלון כנראה נשברה מהקטע איתי והחליטו לשחרר אותי. אליהו עופר מהפועל באר שבע ראה אותי משחק באשקלון כשהייתי במשחקי האימון מול באר שבע וכשהוא קיבל את הקבוצה כמאמן הוא החליט שהוא מביא אותי ונתן לי את הקרדיט. ייאמר לזכותו שהוא נתן לי את הקרדיט בבאר שבע. אז היה המשחק המפורסם עם הפועל תל אביב (הפועל רצה לאליפות באותה העונה), הבקעתי שער ואז פנה אלי דוביד שוויצר ואמר לי: 'בואנה ילד, אל תפריע לי לקחת אליפות' וככה הגעתי להפועל. דוביד ראה אותי במשחק הזה והחליט שהוא מביא אותי להפועל.
זכית עם הפועל תל אביב בשתי אליפויות וגביע. מה היה סוד ההצלחה של הפועל בתקופתך? ומה חסר להפועל היום כדי לשחזר את ההישגים שלכם?
תראה, כשאתה מנסה להסתכל ולהיזכר שנים אחורה הכדורגל היה מבוסס על החומר המקומי והפועל תל אביב התברכה בשחקנים מקומיים וטובים תוצרת מחלקת הנוער ודוגמאות לא חסרות: שבתאי לוי, משה סיני, רפעת טורק ינקה אקהויז. גם כשאני הגעתי להפועל תל אביב, דבר ראשון החתימו אותי לשלוש שנים כדי שאשחק תקופה ארוכה. לא היו זרים והשחקנים היו תוצרת ישראל כחול לבן. שחקנים שעבדו ועמלו קשה בשביל להגיע לקבוצות הבוגרות ולמועדונים הגדולים מה שאין היום.
היום מה שחסר לכדורגל הישראלי זה התוצרת של השחקן הישראלי, התוצרת המקומית, ולדעתי היום מתעסקים יותר עם הזרים וזה פוגע בשחקנים המקומיים ומקשה עליהם להתפתח ולהראות יותר טוב. בוא נסתכל על הפועל מהשוער ונלך עד החלוץ. מה שנשאר להפועל תל אביב זה גל שיש שגדל במחלקת הנוער של המועדון ואם אני מחפש עוד מישהו קשה לי למצוא. להפועל חסרים היום הרבה דברים אבל קודם כל חסרים לה שחקנים שיודעים לעמוד בתנאי לחץ מפני שהמרכיב להצלחה הוא עמידה בתנאי לחץ וזה היום חסר לשחקנים של הפועל תל אביב. כשאני צופה במשחקים אני רואה שברגע שהפועל סופגת שער, כל השחקנים עושים במכנסיים.
תראה, כשאתה מנסה להסתכל ולהיזכר שנים אחורה הכדורגל היה מבוסס על החומר המקומי והפועל תל אביב התברכה בשחקנים מקומיים וטובים תוצרת מחלקת הנוער ודוגמאות לא חסרות: שבתאי לוי, משה סיני, רפעת טורק ינקה אקהויז. גם כשאני הגעתי להפועל תל אביב, דבר ראשון החתימו אותי לשלוש שנים כדי שאשחק תקופה ארוכה. לא היו זרים והשחקנים היו תוצרת ישראל כחול לבן. שחקנים שעבדו ועמלו קשה בשביל להגיע לקבוצות הבוגרות ולמועדונים הגדולים מה שאין היום.
היום מה שחסר לכדורגל הישראלי זה התוצרת של השחקן הישראלי, התוצרת המקומית, ולדעתי היום מתעסקים יותר עם הזרים וזה פוגע בשחקנים המקומיים ומקשה עליהם להתפתח ולהראות יותר טוב. בוא נסתכל על הפועל מהשוער ונלך עד החלוץ. מה שנשאר להפועל תל אביב זה גל שיש שגדל במחלקת הנוער של המועדון ואם אני מחפש עוד מישהו קשה לי למצוא. להפועל חסרים היום הרבה דברים אבל קודם כל חסרים לה שחקנים שיודעים לעמוד בתנאי לחץ מפני שהמרכיב להצלחה הוא עמידה בתנאי לחץ וזה היום חסר לשחקנים של הפועל תל אביב. כשאני צופה במשחקים אני רואה שברגע שהפועל סופגת שער, כל השחקנים עושים במכנסיים.
ב-1989 ירדת ליגה עם הפועל תל אביב. כיצד זה קרה אחרי עונה בה לקחתם אליפות? וכיצד התגברתם על המשבר ועליתם חזרה לליגה הראשונה בתוך עונה?
הפועל תל אביב של אז מזכירה לי את הפועל תל אביב של היום. הקבוצה הייתה בקשיים כספיים. בשנת 1988 זכינו באליפות ובשנת 1989 ירדנו ליגה. הפועל ירדה ליגה לא בגלל שהיא לא יכלה להישאר בליגה אלא כי החליטה לא לשלם. אחרי שנה של אליפות היא היתה חייבת מענקי אליפות וחייבת משכורות שלא שולמו במהלך העונה והיא לא שילמה. חלק מהשחקנים שהיו בהפועל תל אביב החליטו לא להופיע בכמה משחקים. במשחקים נגד צפרירים חולון ונגד מכבי חיפה לא הופיעו חלק מהשחקנים וזה פגע במועדון והמועדון שילם על כך.
ב-1989/90 הפועל השתחררה ממספר שחקנים שחלקם היו כוכבים גדולים ששוחררו למועדונים אחרים כדי להתפטר מההסכמים ומהחוזים איתם והחליטה להשאיר בעצם שלושה אנשים שהיו עמוד הטווח של המועדון ואני הייתי אחד מהם. אני זוכר את יורם אוברקוביץ' ז"ל, שניהל את המערכת ביחד עם ג'ימי טורק שהיה מנהל קבוצה, שפנה אלי ואמר לי: 'תשמע, בוא נעשה איזשהו הסכם אם הפועל תל אביב חוזרת לליגה הראשונה אני משלם לך את כל הכסף בריבית דריבית ועם עוד מענק, אבל אם לא נחזור לליגה הראשונה תצטרך לוותר על חלק מהכסף שמגיע לך'. אמרתי לו: 'יורם, נשארנו אני ינקה אקהויז ואלי כהן, שלושה שחקנים ותיקים שנתנו את הטון במועדון הזה ויעשו הכל על מנת להחזיר אותו לליגה הראשונה".
הפועל תל אביב של אז מזכירה לי את הפועל תל אביב של היום. הקבוצה הייתה בקשיים כספיים. בשנת 1988 זכינו באליפות ובשנת 1989 ירדנו ליגה. הפועל ירדה ליגה לא בגלל שהיא לא יכלה להישאר בליגה אלא כי החליטה לא לשלם. אחרי שנה של אליפות היא היתה חייבת מענקי אליפות וחייבת משכורות שלא שולמו במהלך העונה והיא לא שילמה. חלק מהשחקנים שהיו בהפועל תל אביב החליטו לא להופיע בכמה משחקים. במשחקים נגד צפרירים חולון ונגד מכבי חיפה לא הופיעו חלק מהשחקנים וזה פגע במועדון והמועדון שילם על כך.
ב-1989/90 הפועל השתחררה ממספר שחקנים שחלקם היו כוכבים גדולים ששוחררו למועדונים אחרים כדי להתפטר מההסכמים ומהחוזים איתם והחליטה להשאיר בעצם שלושה אנשים שהיו עמוד הטווח של המועדון ואני הייתי אחד מהם. אני זוכר את יורם אוברקוביץ' ז"ל, שניהל את המערכת ביחד עם ג'ימי טורק שהיה מנהל קבוצה, שפנה אלי ואמר לי: 'תשמע, בוא נעשה איזשהו הסכם אם הפועל תל אביב חוזרת לליגה הראשונה אני משלם לך את כל הכסף בריבית דריבית ועם עוד מענק, אבל אם לא נחזור לליגה הראשונה תצטרך לוותר על חלק מהכסף שמגיע לך'. אמרתי לו: 'יורם, נשארנו אני ינקה אקהויז ואלי כהן, שלושה שחקנים ותיקים שנתנו את הטון במועדון הזה ויעשו הכל על מנת להחזיר אותו לליגה הראשונה".
הם עמדו בהתחייבות?
האמת שכן. הם עמדו בהתחייבות ושילמו לי הכל ואני יכול להגיד לך ששיחקתי כמעט עונה שלמה מבלי לקבל כסף בליגה השנייה. אבל בסוף השנה הם שילמו לי את הכל.
על אף היכולת הטובה שלך בליגה והזכייה שלך בשחקן העונה ב-1985/86 רשמת שש הופעות בלבד בנבחרת ישראל, מה הסיבה לכך?
היו המון קשרים טובים באותה התקופה. אני יכול למנות לך את אורי מלמיליאן, משה סיני, משה גריאני, ברוך ממן. כך שקשרים לא היו חסרים, כנראה שיצאתי מעיניו של יוסל'ה מרימוביץ' למרות שהייתי אחד השחקנים הטובים שלו בנבחרת האולימפית אבל אין מה לעשות. קיבלתי כל דבר באהבה ואני לא כועס על אף אחד. יהי זכרם ברוך. כן, אני לא כועס על אף אחד הכל היה באהבה. יכול להיות שאם הייתי משחק יותר, הנבחרת הייתה נראית יותר טוב ויכול להיות שלא. אני באמת לא כועס על אף אחד ומקבל הכל באהבה.
האמת שכן. הם עמדו בהתחייבות ושילמו לי הכל ואני יכול להגיד לך ששיחקתי כמעט עונה שלמה מבלי לקבל כסף בליגה השנייה. אבל בסוף השנה הם שילמו לי את הכל.
על אף היכולת הטובה שלך בליגה והזכייה שלך בשחקן העונה ב-1985/86 רשמת שש הופעות בלבד בנבחרת ישראל, מה הסיבה לכך?
היו המון קשרים טובים באותה התקופה. אני יכול למנות לך את אורי מלמיליאן, משה סיני, משה גריאני, ברוך ממן. כך שקשרים לא היו חסרים, כנראה שיצאתי מעיניו של יוסל'ה מרימוביץ' למרות שהייתי אחד השחקנים הטובים שלו בנבחרת האולימפית אבל אין מה לעשות. קיבלתי כל דבר באהבה ואני לא כועס על אף אחד. יהי זכרם ברוך. כן, אני לא כועס על אף אחד הכל היה באהבה. יכול להיות שאם הייתי משחק יותר, הנבחרת הייתה נראית יותר טוב ויכול להיות שלא. אני באמת לא כועס על אף אחד ומקבל הכל באהבה.
