ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים

 דברי כ"ק האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א *מזכירין יציאת מצרים בלילות* (ו ניסן התשע"ו) *"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".* וצריך להבין, מה ההכרח בזה, הלא יש הרבה מלכויות שהיו בימי קדם וכבר נאבד זכרם מריבוי מלחמות, וכמה עבדים התקוממו ונעשו בני חורין. ואיך פסק שהיינו אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, וכל שכן שפרעה לא יחיה לעולם, ואם כך איך אפשר לפסוק ולומר דבר כזה שהיינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים? ואפשר לבאר ולומר המשנה בברכות (יב:) אומרת מזכירים יציאת בלילות, אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך" ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות.והנה צריכים להבין, למה יש חיוב לכולי עלמא לזכור יציאת מצרים ביום, ועניין יציאת מצרים בלילה, יש מחלוקת ? מובא שם בגמרא (ברכות ט.) אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו בני ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב (ניתנה להם רשות לצאת) שנאמר "הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה" (דברים טז, א). וכשיצאו, לא יצאו אלא ביום שנאמר (במדבר לג, ג) "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה", ופשטות הכוונה דמצד מצרים הייתה להם רשות לצאת עוד ‏בלילה, אבל ישראל לא שמעו לצאת עד הבוקר. אלא אולי אפשר לבאר בבהירות יותר ולומר, מובא בירושלמי (פסחים ה, ה) ובמדרש (תהילים קיג) שפרעה מיהר אל משה ואהרון ואמר להם, מהר מתו כל המצרים. אמרו לו, מבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך, אמור הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה, התחיל פרעה צווח ואומר לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין ע"כ. אם כן באמת נעשו בני חורין בלילה, ונגאלו משיעבודם למצרים עוד מבערב, הגם שעדיין הם יושבים במצרים הרי הם כחורי הארץ. אמנם צריך להבין שהיו שני שיעבודים בארץ מצרים,  היה שיעבוד הגוף בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה, והיה גם שיעבוד הנפש במ"ט שערי טומאה בקליפת מצרים. בליל פסח נגאלו בני ישראל גאולת הנפש, אבל לצאת מעבדות לחרות מארץ מצרים יצאו ביום. אם כך מה שהתורה הקדושה אומרת אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו מארץ מצרים הרי אנו ובני בנינו משועבדים, במה משועבדים? שיעבוד הרוח, שיעבוד הנפש, שיעבוד שחס ושלום היינו יורדים לנ' שערי טומאה, אבל שיעבוד הגוף הרבה עמים היו משועבדים והשתחררו בגאולת מצרים. הנס הגדול היה שהקב"ה בכבודו גאל אותנו מארץ מצרים, והוציא אותנו מאפילה לאור גדול גאולת הנפש, והקב"ה בעצמו גאל אותנו לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, כי אם הקב"ה היה גואל אותנו על ידי שליח בגאולת הנפש, גאולה שהיא ניתנת על ידי שליח בשר ודם היא לא גאולה נצחית, אבל מכיון שהקב"ה גאל אותנו בכבודו ובעצמו ולא על ידי שליח ולא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, לכן תמיד יש לנו את הכח שוב להיגאל גאולת הנפש על ידי שאנחנו מתדבקים בהקב"ה, כי דבר שהקב"ה עושה הוא נצחי דבר שבשר ודם עושה הוא לא נצחי. הקב"ה בעצמו גאל אותנו את גאולת הנפש ולכן היא נצחית בכל הזמן ובכל עת, לעולם יהודי לא יכול ליפול לנ' שערי טומאה כי הגאולה בארץ מצרים הייתה על ידי הקב"ה, מה שאין כן גאולת הגוף ‏הייתה על ידי שליח על ידי משה רבנו, ומשום שהייתה על ידי משה רבנו שוב עם ישראל ירד להשתעבד, ושוב עם ישראל הלך לגלויות. וזה העניין שמזכירים יציאת מצרים בלילות על עניין הגאולה שהייתה בלילה, שעל זה חכמים מדברים על שתי גאולות, גאולה גם בלילה וגם ביום, שתי גאולות עברו בני ישראל. והנה מתי שנכנסת שבת הגדול, הכח של שבת הגדול הוא כח גדול ביותר, שאור הגאולה שהתחיל בשחיטת הכבש שהוא העבודה זרה של מצרים התחיל בשבת הגדול, שקשרו את הכבש בכרעי המיטה. ושם התחילה היציאה שלהם מעבדות הרוח ושם התחילה גאולת עם ישראל מגאולת הנפש לחרות. ולכן משבת הגדול מזכירים את עניין גאולת בני ישראל ממצרים והכח של הגאולה מתחיל משבת הגדול.