עו"ד מומחית למבקשי מקלט
27.12.23 / 14:11
בתחום דיני ההגירה הישראליים, בירור המורכבות של הסכמים בינלאומיים היא פעילות בעלת חשיבות עליונה. אמנת הפליטים משנת 1951, הינה תגובה סמלית למשבר הפליטים שלאחר מלחמת העולם השנייה, אשר התפתחה לברית עולמית עם למעלה מ-150 מדינות חתומות, המהווה מעטפת הגנה עבור מבקשי מקלט ברחבי העולם.
נקודות מרכזיות באמנת מבקשי המקלט
- הגדרה של פליט: האמנה מגדירה באופן מדוקדק פליט כאינדיבידואל הטומן בחובו פחד אשר מבוסס על רדיפות שונות כמו גזע, דת, לאום, דעה פוליטית או חברות בקבוצה חברתית מסוימת.
- אי החזרה: בלב האמנה עומד עקרון אי-ההחזרה, אבן יסוד הומניטרית האוסרת באופן חד משמעי את החזרתם של מבקשי מקלט למדינות שבהן הם מתמודדים עם פעילות של רדיפה או איומים על חייהם וחירותם.
- הזכות לעבודה ולהשכלה:הענקת גישה למבקשי מקלט לחינוך ולזכות לעבוד במדינות המארחות שלהם מסמלת מחויבות לרווחתם ההוליסטית.
- מסמכי נסיעה:האמנה קובעת בנוסף את הזכות למסמכי נסיעה, ומעניקה למבקשי מקלט את החופש לנוע בתוך ומעבר לגבולות המדינה המארחת שלהם ואף מחוצה לה.
הגנה מורחבת באמצעות פרוטוקול 1967
הרחבת האמנה נקראת היא פרוטוקול אשר נכתב בשנת 1967 ומשמש כהרחבה מרכזית, המציעה היקף הגנה נוסף של האמנה המקורית. על ידי הסרת אילוצים גיאוגרפיים וזמניים, פרוטוקול זה מבטיח שמבקשי מקלט אשר נמלטים מאירועים שלאחר 1 בינואר 1951, יישארו זכאים להגנה חיונית. באופן זה האמנה מרחיבה את טווח ההסכם, ומספקת מקלט למי שאולי לא היה כשיר במסגרת ההסכם הראשוני.
הכרזה אוניברסלית ושמירה על זכויות
למרות שאינה מותאמת באופן מפורש למבקשי מקלט, ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מתגלה כבסיס בהגנה על זכויותיהם. תוך שימת דגש על זכויות אדם בסיסיות, לרבות הזכות לבקש מקלט והגנה מפני אי-החזרה במקרים הומניטריים, הצהרה זו נוטלת תפקיד קריטי.
באופן דומה, האמנה נגד יחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושים או משפילים מחזקת את ההגנה על מבקשי מקלט. על ידי איסור מוחלט על החזרתם למדינות שבהן הם עלולים לעמוד בפני עינויים או יחס משפיל, אמנה זו מאששת ברלוונטיות מיוחדת מקרים בהם מבקשי מקלט חוששים לא רק מרדיפות אלא גם מפגיעה פיזית.
מחויבות גלובלית לחמלה
ביחד, חוקים בינלאומיים אלה מסמלים מחויבות גלובלית לחמלה ולכבוד האדם. הם יוצרים מסגרת משפטית שחורגת מגבולות גיאוגרפיים, במטרה להגן על מבקשי המקלט מפני רוח הרפאים של רדיפות, אלימות או התעללות. כחתומה על אמנות אלה, ישראל נושאת באחריות לקיים חובות אלו ולהעניק מחסה לנזקקים.
דחיית הבקשה והציווי של ערערים
דחיית בקשה של מבקש מקלט עלולה להדהד כמכה הרסנית למבקשי המקלט, והיא עלולה לשנות את המסלול בין בטיחות ורדיפה, חופש ומעצר, ופוטנציאל לחיים ולמוות. הפנייה לערעור עומדת אפוא כאמצעי הגנה מכריע כדי להבטיח שמבקשי המקלט יקבלו את ההגנה הנדרשת.
המערער ובית המשפט
תחילתו של תשובה שלילית, התהליך מחייב את מבקשי המקלט להגיש ערר במסגרת הזמן שנקבעה - בדרך כלל 30 יום ממועד קבלת ההחלטה בישראל. עמידה במועד זה מקבלת חשיבות קריטית, שכן פקיעה עלולה לסכן את הערער. הערער מוצא את דרכו לרשות הרלוונטית, כמו בית הדין לערערים על מעמד פליט או בית המשפט המחוזי. כמו כן היא מחייבת ניסוח ברור של הנימוקים, המציגים מדוע ההחלטה הראשונית הייתה שגויה.
בית משפט לערערים
בית המשפט לערערים על מעמד פליט בישראל בוחן בקפדנות את הערער, תוך שקלול הן את טיעוני מבקש המקלט והן את ההחלטה הראשונית. אם בית המשפט מבחין בהחלטה שגויה או מזהה עילות מהותיות המצדיקות מקלט, יש לו הסמכות לבטל את ההחלטה הראשונית ולהעניק מעמד של פליט למבקש.
לפרטים נוספים צרו קשר על עו"ד דפנה שגל פודור בטלפון 054-4536242 או באתר
