קיבוץ להב: חזירים, באר רחצה והתיישבות - זכרונות ותיקי הקיבוץ

עמית רחמים 28/06/2021

עוזי חלמיש ועקיבא לב-רן, שניהם ילידי קריית חיים, הם חלק מהדור המייסד של קיבוץ להב הדרומי. השניים היו חלק מתנועת "השומר הצעיר", ולאחר שנת השירות הצבאי הראשונה שלהם, הגיעו אל קיבוץ דן שבצפון. לאחר מכן, הוחלט כי הגרעין שלהם יקים קיבוץ בדרום, והשניים מספרים על אותה תקופה.

מחניכים צפוניים למייסדים דרומיים

"כחניכי "השומר הצעיר" בקן קריית חיים, חונכנו להגשים בקיבוץ. שנה טרם גיוסנו לצה"ל, בהכוונת התנועה, יצרנו גרעין התיישבותי שכלל כמאה צעירים – חניכי התנועה בני גילנו, מרחובות, פתח-תקווה, קריית חיים וקבוצת בני נוער שברחו מהונגריה והתחנכו במשך שנתיים בקיבוץ כפר מנחם", נזכר עקיבא לב-רן.

"בקיץ 1952 התבשרנו כי נועדנו להקים קיבוץ בנגב, אך התאהבנו בגליל ובשפע המים, וחלק גדול מאיתנו רצה להקים את הקיבוץ באזור "תל אל-קאדי" שליד קיבוץ דן, אזור פראי ומסולע. בשיחת הגרעין בעניין זה אמר עוזי חלמיש: "מים לנגב עוד יגיעו, אך אדמה חקלאית לא תיווצר כאן, בתל אל קאדי". וכמובן שהחלטנו לרדת לנגב".

עוזי חלמיש מוסיף: "בשנת 51 התגייסנו לנח"ל והגענו לקיבוץ דן. חיפשנו מקום להקים קיבוץ באזור, התלבטנו בין מספר מקומות ובסוף המדינה החליטה לישב אותנו הרחק משם בנגב, למרגלות הרי חברון, מאות מטרים מהגבול הירדני. הינו ישוב בודד בשטח שבין עומר לבית גוברין, באזור שכונה 'המערב הפרוע' בגלל המסתננים הרבים שהיו מבריחים מהגבול. היינו צריכים להיות גיבורים בלי שעברנו שום הכשרה צבאית, אלא הכשרה מאוד קלה של הנח"ל".

זכרונות מעבר קרוב-רחוק

במהלך השנים הספיקו השניים  לעבור בתפקידים רבים בקיבוץ ובמועצה ולצבור המון זכרונות. ביקשנו שישתפו אותנו בזיכרון אחד בולט שעולה להם כשהם חושבים על קיבוץ להב וההתיישבות בו.

עקיבא: "בשבועות הראשונים לא היה מקור מים בלהב, ונאלצנו להביאם מעומר, שהיה אז יישוב חקלאי שלא התרומם, המים הגיעו במיכל גדול שנגרר על ידי טרקטור, ולא התקבל על הדעת שנרחץ במי השתייה שהיו במשורה.

בכל זאת, היה חם, הזענו, התמלאנו אבק, והיינו חייבים להתרחץ. החלטנו לרחוץ במי הבאר, "ביר-בוסתן", כקילומטר צפונית ללהב – קודם הלכו הבנות ובעזרת חבל ודלי העלו מים מהבאר ובשמחה וצחוקים רחצו, כמובן ללא בגדים.

"לא היה איש בסביבה, חשנו בודדים בעולם, אז ממה או ממי יש להסתתר? אך ליתר ביטחון שלחנו את אחד החברים שיעלה עם רובה צ'כי על אחת הגבעות שסבבו את הבאר וישמור עליהן, מתוך הבנה שהוא לא יציץ...

באחת הפעמים, לאחר שכל הבנות הסתבנו, נקרע החבל והדלי נפל לבאר. מה עשו הבנות? התנגבו, התלבשו, חזרו לקיבוץ והשלימו את הרחצה בתוך כיור המטבח".

עוזי ציין כי מכיוון שעבר קורס סיירים הוא התמנה לשמור על הבנות שיצאו להתרחץ. "היום אנחנו צוחקים על הזכרונות האלו, של מגורים באוהלים, דרכים לא סלולות ומקלחת משקי יוטה, אבל לנו זה היה מובן מאליו ולא התלוננו, גם כשהמרק נשפך בגלל השולחנות המשופעים באוהל האוכל". 

החזירים בקיבוץ להב

אחת השאלות המסקרנות ביותר היא כיצד הגיעו החזירים לקיבוץ להב. מי יכול לענות על כך טוב יותר מאשר מייסדי הקיבוץ? 

"באחד הימים הראשונים, קיבלנו במתנה מאחד הקיבוצים שלושה חזירים צעירים – זכר ושתי נקבות", מספר עקיבא. "כינינו אותם בשמות שלושת החברים השמנמנים שלנו: "מוטה" "שונה" ו"עמירה". הכנסנו אותם לגדרה טבעית והאכלנו אותם בשאריות חדר האוכל שלנו – והשאר, היסטוריה".

עוזי זוכר את הפרטים מעט אחרת: "אם לא טועה הגיעו החזירים הראשונים מאזור בית דגן. בחזיריה שם עשו ניקוי, ובדיוק היינו עם טנדר בתל אביב, אז נתנו אותם ללהב במתנה. את השמות של החזירים בחרנו על שם הבחור שעזר להביא אותם מרמת גן ונהרג באחת הפעולות עם מסתננים מעזה שירו על רכבו סמוך לצומת בית קמה. מאז החזירים גדלו, ואנחנו בקיבוץ התמחינו בתזונה ואז בסוג שומן ומחקר, והיום יש את מכון המחקר של להב". 

קיבוץ להב יחגוג בקרוב 69 שנים להקמתו, מאורע מרגש במיוחד. מי ייתן שנזכה להיפגש עם הדור המייסד גם בחגיגות ה-70 וה-80.