להתפשר או לא? - זו השאלה

אומרים שאחד מהסודות לזוגיות טובה הוא לדעת להתפשר, ואין ספק שזה נכון לגבי זוגיות קיימת. כדי לקיים מערכת יחסים בריאה, חובה על שני הצדדים לרצות וגם לדעת איך להגיע לעמק השווה, אבל מה לגבי עולם ההיכרויות? האם גם שם חשוב לדעת להתפשר?

מצד אחד אנחנו בוחרים בן/בת זוג שיהיו איתנו כל החיים ולכן המטרה היא לקלוע לאדם שמתאים לרשימת הדרישות שלנו, כך שאין מקום לפשרה, הרי אותו אדם אמור להיות החצי שלנו כל החיים. מצד שני אם נחפש רק את המושלם ולא נדע להתפשר מעט, נמצא את עצמנו לבד בבדידות איומה.
אז מתפשרים או לא? ומתי אנחנו הופכים להיות בררנים מוגזמים? האמת היא שלא פשוט לענות על השאלה הזאת כי טרם פוצחה הנוסחה המתאימה. מי קובע מתי מישהו בררן מדי ומתי הוא פשוט עדיין מחפש את מי שהכי מתאים לו?

אז זהו, שיש כל מיני לחצים מהסביבה, ובעיקר מהמשפחה, ואני שומעת לא פעם אמירות כמו "הבן שלי בררן מדי, מתי הוא כבר יתמסד?" או "הבת שלי פוסלת כל גבר על כלום, בסוף היא תישאר לבד והשעון הביולוגי שלה כבר מתקתק".

אני אישית לא בעד פשרה כשמדובר בבחירת בן/בת זוג, כי לדעתי זו הבחירה החשובה ביותר בחיים ולכן חשוב מאוד להיות שלמים איתה מכל הלב, אבל כשדכנית אני בהחלט יכולה לומר שיש לפעמים מקרים בהם אנשים פוסלים בני זוג נפלאים בגלל זוטות, וזה חבל מאוד בעיניי. לכן אני תמיד אומרת שלא צריך לחפש את האדם המושלם, פשוט כי לא קיימת חיה כזאת. מה כן צריך לחפש? את האדם המושלם עבורכם! זאת אומרת אדם שיש לו מגרעות (כמו לכולנו) אבל אפשר לחיות איתן, ובכל מקרה שהמעלות הטובות מגמדות את אותן מגרעות.

כל אחד שמחפש זוגיות הרבה זמן צריך לשים לעצמו ראי מול הפנים ולשאול את עצמו על מה הוא פסל בני זוג פוטנציאליים. האם בגלל דברים מהותיים או בגלל שטויות? מי שהגיע למסקנה שהתשובה היא שטויות, כדאי לו לתת צ'אנס לאחרים שיבואו, ורוב הסיכויים שהוא יופתע לטובה בהמשך.

הראלה ישי, שדכנית לחילונים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
האתר של הראלה.  לגלישה בסמארטפון