.וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם

כמעט מדי יום הגעתי לרובע הלטיני, עברתי בכיכר הרפובליקה, טיילתי בין סמטאות העיר, במוזיאונים ובשווקים, ראיתי את האייפל, שתיתי קפה אולה, ובעיקר זללתי קרואסונים, באגט עם חמאה מלוחה וגבינות נפלאות.
התוודעתי מחדש לשפה הצרפתית, למוזיקה ולנשים צרפתיות איקוניות.
אחת מהן, ז'ולייט גרקו, הלכה לעולמה שלשום, (ואת אחד השאנסונים שלה תוכלו לקרוא בהמשך).
חגגתי שם את כל חגי תשרי, החל בראש השנה וכלה בשמחת תורה והושענה רבה.

שם גם חנכתי לעצמי תשליך רגשי אישי, לצד אגם מרהיב ביופיו, בלב העיר, בהעדר מצולות ים.
קיימתי תשליך פואטי, רוחני ובמידה מסוימת גם גשמי.
במקום הסימבולי הזה של בין אדם (או חוה) לחברו (או לחברה) הירהרתי על מה שהיה ועל מה נכון שיהיה.
ערב יום הכיפורים, הזמן הכי נכון להשלכת נטל מיותר מעל הכתפיים ומבין חדרי הלב. השלכת ריבים ומדונים, השלת שנאות ותלאות.
הזמן הטוב ביותר להביט לאחור, לבקש סליחה, להעניק מחילה, ואז להסתכל אל העתיד.
להבין - מה שהיה, היה. מה שיהיה הוא מה שנפעל למענו כעת.
קורונה או לא, ההווה הוא הזמן החשוב ביותר ליצירת העתיד הרצוי והטוב.
ובגלל שאני יודעת, שיש (מעט) דברים שאני יודעת ויש כאלה (רבים) שאינני יודעת, אני פונה אל האנשים שסביבי בבקשת סליחה, ובאותה נשימה אני מחזירה מחילה.
תהיו טובים (יותר) חברים וחברות שלי, במיוחד לעצמכם.
שנה טובה וחתימה טובה.

כמו שהבטחתי - פיסת נוסטלגיה - תרגומו של עלי מוהר לשיר הנפלא ששרה ז'ולייט גרקו

il n'y a plus d'après

וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתְּ
בִּקְצֵה פָּרִיז כִּמְעַט,
וְחֵשֶׁק בָּךְ עוֹבֵר
לַחְזֹר לְגִיל אַחֵר,
אַתְּ בָּאָה לְבִקּוּר
אֶצְלִי בִּרְחוֹב דִּי פוּר,
כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי —
לְסֶן זֶ'רְמֶן דֶּה פְּרֵה

פִּזְמוֹן:
אֲבָל אֵין "אַחֲרֵי"
בְּסֶן זֶ'רְמֶן דֶּה פְּרֵה,
לֹא אַחֲרֵי מָחָר,
לֹא אַחֲרֵי הַסְּתָו,
כִּי פֹּה יֵשׁ רַק "עַכְשָׁו",

כְּשֶׁאוֹתָךְ שׁוּב אֶרְאֶה
בְּסֶן זֶ'רְמֶן דֶּה פְּרֵה,
לֹא תִּהְיִי זוֹ אַתְּ,
לֹא אֶהְיֶה גַּם אֲנִי,
כְּבָר אֵין מָה שֶׁהָיָה...
תֹּאמְרִי לִי: הִשְׁתַּנֵּיתָ,
הָרְחוֹב שֻׁנָּה לְפֶתַע
אֲפִלּוּ הַקָּפֶה
מָרִיר קְצָת וְרָפֶה,
זוֹ אַתְּ הִיא שֶׁאַחֶרֶת,
אֲנִי הוּא שֶׁשּׁוֹנֶה,

זָרִים כְּבָר זוֹ לָזֶה
בְּסֶן זֶ'רְמֶן דֶּה פְּרֵה,

פִּזְמוֹן:
כִּי הֵן אֵין אַחֲרֵי... וכו'

מִיּוֹם לְיוֹם לִחְיוֹת
אֶת כָּל הָאֲהָבוֹת
לָצֵאת שׁוּב לְשִׁיטוּט
נִצְחִי בַּסִּמְטָאוֹת,
אֲבָל כְּשֶׁמְּאֻחָר,
וְלַיִל כִּמְעַט נִגְמַר
הַנֶּצַח שׁוּב נִרְאֶה
בְּסֶן זֶ'רְמֶן דֶּה פְּרֵה.