20.03.19 / 11:30
השבוע, לקחתי לי שעת בוקר מוקדמת והקדשתי אותה להליכה. צעדתי במשך כשעה לאורך קטע לא ארוך מחוף הים באשקלון.
החוף היה מזמין ובו רק מהמורות קלות לאורך הדרך, נוף הים הגלי בדרך כלל מעורר בי מסעות שאני עושה בתוך עצמי. זכרונות, מחשבות, רעיונות ועוד. הפעם התעורר בי זיכרון ממסע פיזי שעשיתי לפני כ-3 שנים בחוף ים בכרתים
אז, אותו מסע, ארך כמעט יום שלם -
חוף ים שאף פעם לא ראיתי ומסלול שלא ידעתי עליו דבר. הרפתקה מושלמת מבחינתי הצעידה היתה ממש על קו החוף, על חול רך שמתחלף לחול גס, ומתחלף חזרה לחול רך, וצבע המים שמשתנה עם כל עיקול בדרך. במהלך המסע שלי, נתקלתי בשתי נקודות בהן "נאלצתי" לעלות מהחול לכיוון האספלט - פעם אחת לתוך שטח מלון פאר שהגדר שלו הגיעה עד לקו המים, ופעם שנייה כאשר מצאתי מולי צוק אדיר שלא ניתן לטיפוס.
רק לשנייה אחת חלפה במוחי המחשבה, שזהו, המסע הגיע לקיצו. המחשבה הזאת תמה כמו שהיא צצה, ראיתי כי יש מעקף לתוך שטח עיירה קטנה שהייתה בדרך.
אחרי אותו עיקוף, שכמובן האריך את הדרך, ירדתי שוב לחול שעל קו המים והמשכתי עד ליעד - חרסוניסוס החמימה בשעת צהריים מאוחרת. העונג של מראה הרחוב הראשי היה כמו של ניצחון מתוק של המסע הזה, התרחש בשנת 2016 והוא עדיין חקוק בזכרוני, מסיבות רבות ומגוונות, כמו ''סיפור' שעומד בפני עצמו (על אהבה, געגוע, וחוסן גוף ונפש).
הפעם נזכרתי בו בגלל המסע הנוסטלגי עצמו. בזכות המחשבות שנשזרות אלה מן העבר אל תוך אלה של ההווה.
ומה אני לוקחת משם ?
בכל מסע, קצר או ארוך, ישנם מכשולים מסוגים שונים. להבנתי מכשולים נועדו על מנת שנתגבר עליהם. אנחנו יכולים ''לעקוף'' בדרך הקלה או בדרך הקשה. ועדיין, הם לא אמורים לגרום לנו להישבר או לחזור אחורה (ואם כן, אז רק לצורך חישוב מסלול מחדש) .
אני למדתי, אם המטרה נמצאת מולי, בפועל או בעיני רוחי, ואם אני באמת באמת רוצה, ובוחרת לממש אותה, אז אני אצליח.
ענת מנדל
מאמנת לחיים, מנחת קבוצות 050-7740777