על נרות, נסים ועוצמה

כל ילד וילדה יודעים ומכירים את מקורותיו של חג החנוכה והמסורות הנובעות ממנו - ניצחון המקבים במלחמה נגד היוונים ; טיהור המקדש לאחר הניצחון ; נס פח השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים ; הדלקת נרות בחנוכיות לזכר מנורת בית המקדש ; חנוכת המזבח וזכר קדום לחגיגות האש והנרות ; אכילת לביבות עתירות שמן ; וכמובן נסים ונפלאות, סביבונים וסופגניות.

לדעתי, בחג ובמסורת הנלווית לו יש הרבה יותר מהברור מאילו. החג מאפשר לנו, החוגגים אותו, להסתכל פנימה ולראות דברים קצת אחרת.

נרות, אור ואש

נאמר על הנרות שאנו מדליקים "אלא לראותם בלבד". מצוות ההתבוננות בנרות, נותנת לנו את ההזדמנות לשבת בשקט, לצפות באורות המרצדים, ולא לעשות כלום.... בזמן הזה, אפשר להביט אל הנפש פנימה.

אם יש לנו נרות דולקים, יש לנו על מה להודות, אם אנחנו מדליקים נרות עם בני המשפחה או עם החברים, על אחת כמה וכמה. בכל מקרה, בזמן הזה, יש לנו גם זמן להתבוננות ובחינה פנימית כדי לראות את עצמנו טוב יותר.

שרית חדד שרה "בואו ונדליק ביחד נר" , היא שרה על נרות רבים שיאירו את החשכה וייפתחו את הלבבות, על תקווה ונחמה.

אני מזמינה כל אחד ואחת להדליק בליבו נר כזה שיאיר לו את עצמו, שיוכל להכיר את עצמו טוב יותר, להבין את הצרכים והרצונות למימוש עצמי. להתבונן באומץ אל הנפש ולתת לעצמו את כל תשומת הלב הראויה, באהבה ובחוכמה. להכיר ולהוקיר תודה על הטוב שיש לו ולהבין מה צריך לשנות כדי שיוכל להיות שלם ושבע רצון עם עצמו. אחרי שנאיר את עצמנו, נוכל להיות אור לאחרים שסובבים אותנו.

את או אתה, יכולים להיות האדם הזה שמפרגן ויודע להחמיא במילים טובות. להיות להיות קשוב, מכיל, וחיובי ביחס לאחרים, כזה שאפשר להנות מחברתו החמימה והנעימה, כמו נר קטן בחשיכה. זה חשוב במיוחד, כי לכל נר קטן כזה מתקבצים ובאים עוד נרות קטנים, שכולם ביחד הופכים לאור גדול אחד.

התאספות של רבים בזכות היחיד

הנרות מצטרפים, אחד לאחד, והאור גדל מיום ליום. בימי בית המקדשכל יום היה נס, בימינו אנו, זה כבר לא נס אלא בחירה. כל יום חג כזה יכול להיות יום של טיהור, של התחדשות והתחברות.

כל הדלקת נר יכולה להיות בחירה באופטימיות ובחשיבה החיובית (האור) על פני הפסימיות, קטנוניות או תסכול (החושך).

בחירה מושכלת של טוב ואור, תשפיע גם על האנשים הסובבים אותנו, כי האור מתפשט ומדבק, כמו חיוך ונתינה. ככל שאנחנו ניתן, כך גם נקבל, והאור יגדל ויצמח ויתפוס את הרבים בזכות היחיד.

נשים בחנוכה

רק מעטים מכירים את החג של הנשים, שנחגג בקהילות צפון אפריקה בנר שביעי של חנוכה ונקרא עיד אל בנאת.

לפי המסורת החג נחוג בטקסים ייחודיים, לפי הקהילות השונות. לפי מסורת אחת, נהגו הנשים להגיע אל התיבה בבית הכנסת ולנשק את ספר התורה לקול ברכתו של הרב, לשלום הבנות. לפי מסורת אחרת, התקבצו הנשים לחגיגה נשית של אוכל ויין, שירה וריקודים. הנשים היו מברכות את הרווקות לשידוך טוב, ואת הנשואות לילדים בריאים.

 גם סיפורה של יהודית, בת כוהנים יפה ואמיצה (או בתו של מתיתיהו המקבי, אם מבקשים קשר לחג החנוכה) פחות מוכר מסיפורי החשמונאים. יהודית הפילה ברשתה את הולופרנס, שר הצבא של נבוכדנצר, בעת שפלש לכיוון ירושלים, ובאבחת חרב כרתה את ראשו וזרעה פחד בין חייליו עד כדי כך שנמלטו מהמקום וליהודים נרשם ניצחון.

יהודית מהווה מודל לאישה אמיצה, חכמה ונחושה, אשר נקטה פעולה משלב הייזום ועד היישום בהצלחה רבה.

נסים ונפלאות

נכון שנס נחשב משהו שהוא על טבעי, ובכל זאת אני מאמינה בנסים. וזה למה ?

כי כל התנהגות שאנחנו נסגל לעצמנו, בניגוד לטבע שלנו, יכול להוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו ולשחרר אותנו מקיבעונות שמעכבים אותנו.

כך, שאם נקשיב לעצמנו, נרשה לעצמנו לחלום ולהגשים את החלום, נצא מחשכת הפחד אל אור האומץ, נשנה דפוסי חשיבה ישנים, יקרה לנו משהו שהוא על טבעי עבור עצמנו.

ומה יותר טוב מלזכות בנסים ונפלאות ? לזכות בהם ולדעת שזה בזכות עצמנו !

הכתבה נכתבה על ידי ענת מנדל מאמנת אישית לחיים"