גל חזיזה
04.01.12 / 09:48
לא מכבר השתתפתי לשמחתי בחתונה, אך משום מה היתה לי הרגשה שאני נמצא בהצגה - תלבושות מתחלפות, תאורות
לא מכבר השתתפתי לשמחתי בחתונה, אך משום מה היתה לי הרגשה שאני נמצא בהצגה - תלבושות מתחלפות, תאורות מהחלל, בלונים, מסכי עשן ובעיקר תחפושות של בעלי השמחה ובני משפחותיהם.
[caption id="attachment_16230" align="alignright" width="300" caption="חתונה נהפכה להצגה"]
[/caption]
כל חתונה מתחילה בשלל שאלות היכן נערוך את החתונה: אולם או גן אירועים? יותר קרוב למקום המגורים של החתן או של הכלה? צלם ב-4,000 שקל או ב-9,000 שקל. האם נשלם למצלמות רחף כדי שתתעד כל רגע מההצגה? איזו שמלה: מסלון כלות או בעיצוב אישי?
בשלב מסויים הוצאות ההפקה עולות בהרבה על התקציב. ואז מתחילות אי הנעימויות: מי ישלם על כל ההצגה? כמה ישלמו הורי החתן? וכמה הורי הכלה? למה זה נתן יותר? ולמה זה פחות? בשלב זה העצבים מתחילים להתרופף. לא פעם שמעתי על זוגות שנפרדו רק בגלל נושאים אלו.
מי שבכל זאת מצליח לצלוח את ההפקה היקרה בוכה עליה חודשים רבים לאחר מכן בגלל החובות הכספיים שנגרמו לזוג או למשפחתו.
למען האמת אני נהנה יותר מחתונה צנועה, שנותנת הרגשה של חום ואהבה, יותר מאשר מחתונה של "שופוני", שיוצאים בה בהצהרה סמויה "תראו כמה אני
משקיע וכמה יש לי". החתונות מהסוג הנ"ל, חתונות ההצגה, ממאיסות עליי את כל העניין. בחתונות כאלה אני רק תוהה מתי ההצגה כבר תסתיים.
הדבר הכי חשוב בחתונה מבחינת האורחים הוא ללא ספק האוכל. שנואות עלי במיוחד ההצגות באזור המרכז: האולם מהממם, אך האוכל על הפנים. כל מיני ארוחות גורמה שבהן עשבים חיים נכנסים לתוך הצלחת. המשחק והצביעות עושים לי בחילה, בתוספת האוכל התפל.
באזור הדרום האוכל כיד המלך ללא כל הקשקושים בצלחת. אוכלים בלי חשבון, והאורחים משום מה נראים לי יותר מחייכים ואמיתיים.
כשהתחתנתי והבנתי איך הכל מתנהל, החלטתי לסגור את כל הסיפור במכה אחת. ביום אחד סגרתי את האולם, הצלם, התקליטן וההזמנות. כולם זכרו את החתונה שלי לטובה, לא פחות מהחתונות בהן השקיעו מאות אלפי שקלים. הרי השמחה עוברת בצלחת, והכל נשכח כבר למחרת.
[/caption]
כל חתונה מתחילה בשלל שאלות היכן נערוך את החתונה: אולם או גן אירועים? יותר קרוב למקום המגורים של החתן או של הכלה? צלם ב-4,000 שקל או ב-9,000 שקל. האם נשלם למצלמות רחף כדי שתתעד כל רגע מההצגה? איזו שמלה: מסלון כלות או בעיצוב אישי?
בשלב מסויים הוצאות ההפקה עולות בהרבה על התקציב. ואז מתחילות אי הנעימויות: מי ישלם על כל ההצגה? כמה ישלמו הורי החתן? וכמה הורי הכלה? למה זה נתן יותר? ולמה זה פחות? בשלב זה העצבים מתחילים להתרופף. לא פעם שמעתי על זוגות שנפרדו רק בגלל נושאים אלו.
מי שבכל זאת מצליח לצלוח את ההפקה היקרה בוכה עליה חודשים רבים לאחר מכן בגלל החובות הכספיים שנגרמו לזוג או למשפחתו.
למען האמת אני נהנה יותר מחתונה צנועה, שנותנת הרגשה של חום ואהבה, יותר מאשר מחתונה של "שופוני", שיוצאים בה בהצהרה סמויה "תראו כמה אני
משקיע וכמה יש לי". החתונות מהסוג הנ"ל, חתונות ההצגה, ממאיסות עליי את כל העניין. בחתונות כאלה אני רק תוהה מתי ההצגה כבר תסתיים.
הדבר הכי חשוב בחתונה מבחינת האורחים הוא ללא ספק האוכל. שנואות עלי במיוחד ההצגות באזור המרכז: האולם מהממם, אך האוכל על הפנים. כל מיני ארוחות גורמה שבהן עשבים חיים נכנסים לתוך הצלחת. המשחק והצביעות עושים לי בחילה, בתוספת האוכל התפל.
באזור הדרום האוכל כיד המלך ללא כל הקשקושים בצלחת. אוכלים בלי חשבון, והאורחים משום מה נראים לי יותר מחייכים ואמיתיים.
כשהתחתנתי והבנתי איך הכל מתנהל, החלטתי לסגור את כל הסיפור במכה אחת. ביום אחד סגרתי את האולם, הצלם, התקליטן וההזמנות. כולם זכרו את החתונה שלי לטובה, לא פחות מהחתונות בהן השקיעו מאות אלפי שקלים. הרי השמחה עוברת בצלחת, והכל נשכח כבר למחרת.
הטור נכתב במקור באתר ואינט בטור השבועי שלי
