יוני סבג: חיים בתוך בועה

בתוך לב הבועה, אולם הומה אדם כולם מחכים להיכנס לאודישן שאולי ישנה את המזל ויפתח את הדלת הכל כך כבדה לעולם הטלוויזיה.

ואז פתאום הקריאו בשמי, נכנסתי והצגתי את עצמי. נעים מאוד אני יוני , מאשקלון. באותו רגע שאמרתי "אשקלון" הוא הביט בי במין מבט כזה "אה, אתה מאלו שעפים עליהם טילים"

מורה למשחק מהטובים בארץ, יש לו גם בית ספר מקצועי, על שמו.

"למדת את הטקסט ששלחו לך? הוא שאל, כן..ואז התחלתי, אחרי כמה משפטים הוא עצר אותי, "עזוב, עזוב את הטקסט, זרוק הכל לפח" באותן שניות שהוא אמר את זה חשבתי לעצמי שזהו, כנראה שאת האודישן הזה אין סיכוי שאעבור. "אני לא רוצה לשמוע ממך את הטקסט הזה, אני רוצה לשמוע ממך איך זה לברוח מהטילים, איך מרגישים ששומעים את האזעקה? תאלתר לי משהו"

אווקי, אלוקים אדירים מאיפה אני יאלתר לו מונולוג עכשיו שיספק אותו, אז ככה..אתם, בתוך בועה, לא באמת מבינים מה אנחנו עוברים, אתם לא מבינים שברגע שאנחנו שומעים את האזעקה עוצרים הכל, לא משנה מה עשית לא משנה איפה אתה, הכל נעצר, רצים לעבר הממד (או חדר מדרגות) ואתם, יושבים לכם בנחת בתוך בתי קפה וחיים את חייכם השקטים ואולי שמגיע הקיץ אז עושים הפגנה שהמחייה בארץ יקרה, בצדק, אין ספק שלחיות פה מאוד יקר אבל רגע, יש הבדל ממש גדול בין יוקר המחיה לבין פחד, בין לצעוק "העם דורש צדק חברתי" לבין "הדרום דורש שקט תעשייתי", כן יש הבדל באמת באמת  גדול בין החיים שלכם לאלו שאנו חיים בו, לפני שחושבים לעשות איזה הפגנה ברוטשילד על מחאה חברתית או צדק חברתי תבואו רגע לדרום ותשמעו את האזעקה ותראו איך אתם רצים במהירות שאתלט מקצועי באולימפיאדה לא מגיע למהירות כזאת.

השקט הזה שנשבר ברגע שהיא עולה ויורדת, אתה רץ כמו מטורף, בודק שכולם איתך ואף אחד לא נשאר בבית ואז יש שקט מחכים ל-"בום" ."בוווום" ישר השכן הזקן שבדיוק התעורר משינה צועק" זה נפל קרוב" וכמובן עונה לו השכן שממול שכנראה שכח לרגע שאנחנו בתקופת מלחמה ותמיד הוא יוצא חצי ערום, "מה פתאום, זה כיפת ברזל" את הדיאלוגים האלו בטוח כל תושב מהדרום מכיר, אבל תושבי המרכז לא שומעים דברים כאלה, כי הם לא צריכים כיפת ברזל או ממ"ד יש להם משהו שמגן עליהם מפני הכל, בועה.

"אווקי, אני רואה שיש בך הרבה כעס" הבוחן אומר, "הקטע הוא שברחנו בכלל מהנושא, כנראה שהרעיון שלי לדבר על הטילים לא היה מוצלח, בכל זאת אנחנו פה באודישן למנחה בערוץ הילדים, טוב, תודה לך ותקרא לבא אחריך"

יצאתי מהאולם בתחושה של איך הגעתי לדבר על זה, הרי היה טקסט נחמד שפונה לילדים ואני הפכתי מ- נבחן להיות מנחה בערוץ הילדים ל-פעיל נמרץ בעמותת "עזה, יום אחד אתם תשלמו על זה" (שם יפה לעמותה, לא?!).

התשובה של האודישן היית חיובית, אבל דברים בדרך גרמו לי לעצור את זה, קשה להיות מנחה בערוץ הילדים כשיש לך באופן תמידי סיכה לפוצץ כל בועה אפשרית שמנופחת ממילים ריקות וממעשים סתמיים.

ואם בבועות עסקינן, יש בועה אחרת יותר נחמדה ושבה מרגישים חופש אמיתי, אילת.

עיר שברגע שאתה עובר את הכיכר הראשונה שלה אתה הופך לחופשי, תחושה כזאת, מומלץ אגב לנסוע לאילת עם מזגן נייד. (אין כזה דבר מזגן נייד אבל ברגע שתגיעו לפה אתם תגידו "בטוח מישהו המציא כבר דבר כזה")

וכשהגעתי למלון קיבל אותי בכזה חיוך ה-" קונסיירז' " (שוער-בתרגום מצרפתית)

"חפרוואיי" שמו, באמת, אין ספק שמרגע שהגענו הוא לא מפסיק לדאוג לנו, ככה זה אשקלוני לשעבר, לא שוכח לעולם מאיפה הוא בא, בדיוק בכתיבת שורות אלו הוא מעניק לנו שירות חדרים מהטובים שראיתי, אין על אשקלונים, גם באילת.

סוף שבוע רגוע, שלכם יוני סבג