הנהלת האתר
06.03.12 / 10:26
לאחרונה נתקלתי בדף בפייסבוק שגמרם לי לחשוב על החיים בפרספקטיבה קצת אחרת. הדף נקרא "סטטוסים משנות
לאחרונה נתקלתי בדף בפייסבוק שגמרם לי לחשוב על החיים בפרספקטיבה קצת אחרת. הדף נקרא "סטטוסים משנות ה-90", ומביאים שם אימרות או אירועים משנות ה-90 שהיום נשמעים הזויים.
הנה כמה דוגמאות: "מז'תומרת איזה משחק יש היום בנוקיה? סנייק ועוד איזה שניים", "התקבלת למשפטים? יפה! לא כל אחד יכול להיות עורך דין". חשבתי שאולי יש ציטוט או שניים שאני יכול להוסיף. ואז נזכרתי בפלאיירים שחילקו בזמנו אנשי הימין הקצוני נגד הסכם אוסלו. [caption id="attachment_15364" align="alignright" width="300" caption="גל חזיזה: תרחישי האימה במזרח התיכון מתקיימים"]
[/caption] בפלאיירים הזהירו שאם ההסכם יתקבל הטילים יגיעו לאזור הדרום. בשעתו מחלקי הפלאייירים נראו כמשביתי שמחות. תכל'ס, מי רוצה לחשוב שלילי כל הזמן? אותם אנשים נראו כהורסי שמחות ומנבאי רעות. רבים לעגו להם ולנבואות הזעם שלהם. היום כשאתה מספר שנפל גראד באשקלון או באשדוד הדבר נראה טבעי כמו שהשמש זורחת בבוקר. הטילים שנופלים באשקלון או באשדוד עוד מצליחים להגיע לחדשות הארציות, בעוד שטילים שנופלים בעוטף עזה הפכו לדבר שבשיגרה ונדחקו לשולי החדשות, אם בכלל. ההיסטוריה של המזרח התיכון מלמדת אותנו פעם אחר פעם שמנבאי הרעות הם בדרך כלל הצודקים, ואלו שרואים את העתיד עם משקפיים ורודים בדרך כלל טועים ובגדול. כנראה נגזר עלינו, תושבי המזרח התיכון, לחיות על החרב. לפי דעתי ההשקעה בביטחון באזורנו היא ההשקעה הכי טובה שיש. עדיף לחיות ברעב ובעוני עם מחירי דלק הנושקים לשמונה שקלים מאשר לא לחיות כלל. הפוסט פורסם לראשונה באתר ויאנט
