רבוטה

ואי ואי ואי, כמה רעש, רעש שלא מפסיק, אנשים מציתים את עצמם שורפים את גופם בעודם חיים, הפגנות, צעקות שלטים זועמים בכיות והרבה תסכול, החיים הופכים קשים, הכל סובב סביב הנייר המסנוור מי שיש לו נייר הוא מאושר ומי שלא גורלו אכזר , הפייסבוק רועש ממחאות חברתיות, בכל יום עשרות בקשות להצטרף לעמותות שמקימות את עצמן בגלל המצב ואת מי בעיקר מאשימים את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

בסדר, הבנו המצב קשה באמת שלכולם קשה, אבל הלו מה קורה פה?, הכי קל לבוא ולהגיד מדינה של מושחתים מדינה של גנבים, נכון יש בזה משהו תפסו הרבה חברי כנסת שבילו בבתי הסוהר אבל יש עוד כמה צדדים שאנחנו שוכחים

דבר אחד באמת שכחנו וזה את מי שאנחנו, הלו אנחנו לא חיים בדנמרק אנחנו חיים בארץ ישראל, ארץ שכל יום כל שעה וכל שנייה נמצאת בפחד, פחד מפיגוע רועש פחד מטיל שמתעופף מעל ערינו ופחד ממלחמה שפתאום יכולה לפרוץ, כל רגע נתון חיינו בסכנה וזה פוגע בכלכלה שלנו זה פוגע בעבודה שלנו וזה פוגע בעיקר בנו.

אני באמת מנסה להבין, מה ביבי עושה בכוונה? מה הוא מעלה את המיסים בכוונה? סתם נתון מדאיג - תקציב הביטחון הוא קרוב ל 56 מיליארד שקל 56 מיליארד שקל   56 מיליארד שקל, כן הסכום הזה, זה הסכום שהצבא ומערכת הביטחון של מדינת ישראל משתמש בכדי שיהיה לנו ביטחון, אז איך לא יעלו את המיסים איך? אבל מה לעשות שאנחנו חיים במדינה שבה צריך לשלם ולשלם ולשלם וגם אם זה לחינם וגם אם זה לגנבים שמועלים בכספי הציבור ונוסעים על מכונית יוקרה ובסך הכל לא עושים כלום במשרד המפואר שלהם חוץ מלנעול את הדלת כשהמזכירה בתוך המשרד, לצערי דברים לא משתנים הם רק מחמירים

אוגוסט שעבר הייתה הפגנה שתכנס לדפי ההיסטוריה, אבל איזה שינוי עשתה ההפגנה? כלום.

בקיצור לצערנו אנחנו צריכים להביט היטב באיזה ארץ אנחנו חיים ואין בררה אחרת זאת המדינה ולדעתי ככה זה גם יימשך.

אז אנחנו נמשיך לעבוד ונמשיך לקבל טלפונים מהנציגה בבנק ונמשיך לעשן ונמשיך לתדלק ונמשיך לשבת בבתי קפה ונמשיך להתעצבן  ונמשיך לשמוח ונמשיך ליצור ונמשיך לאהוב את המדינה שלנו בכל יום ובעיקר נמשיך לחיות במדינה שכדי לגור בה אתה צריך גם לשלם לה הרבה מאוד כסף.

איך אמר לי המנקה בקניון "אני הייתי רופא ברוסיה ותראה מה אני עושה עכשיו, אוי אני עצבני שאני נזכר בזה, עזוב אותי, אני הולך להמשיך רבוטה"

אז יאללה רבוטה כדי שנוכל להמשיך לחיות פה.