לאה מלול "משל הצפרדעים"

אני רוצה לפתוח מאמר זה במשל קצר:

היו היה פעם מרוץ של צפרדעים. המטרה הייתה להגיע לקצה העליון של מגדל גבוה. הרבה אנשים התכנסו כדי לראות אותם ולתמוך בהם.

המרוץ התחיל...

למעשה, האנשים לא האמינו שהצפרדעים מסוגלים להגיע עד למעלה. כל המשפטים שנשמעו היו מסוג: "אין טעם!!! הן לא יצליחו אף פעם!!!" הצפרדעים התחילו לאט לאט להתייאש, חוץ מאחת שהמשיכה לטפס. האנשים המשיכו: "...באמת חבל על הזמן!!!הן לא יצליחו לעולם!..."

הצפרדעים הרימו ידיים, חוץ מאחת שהמשיכה למרות הכל...

לבסוף, כולן נטשו את המרוץ חוץ מהצפרדע הזאת בלבד, במחיר של מאמץ עצום, הגיעה למעלה. האחרות, נדהמו, רצו לדעת איך היא עשתה זאת. אחת מהן התקרבה כדי לשאול אותה איך היא עשתה כדי לסיים את המרוץ, וגילתה שהצפרדע הייתה... חירשת!!!

אז זהו שאני הצפרדע החירשת.

מאז שהצטרפתי למרוץ לראשות העיר אני שומעת הרבה עצות "טובות" כמו:

אין בעיר הזאת סיכוי לאישה להיבחר כרואשת העיר (כי זו עיר שוביניסטית???), אין לך ניסיון כראש עיר (ניסיון שאינו נדרש מגבר כמובן).

נציגי מועמדים מתקשרים ומסבירים לי שסגן ראש עיר הוא תפקיד הרבה יותר חשוב מראש עיר (אז למה הם מתעקשים להיות ראש עיר?) וכמובן שאחרי שאני מנפנפת אותם הם מפיצים שמעות שאני הולכת עם המועמד המתחרה. ואחרי שנגמרים הטיעונים מגיעה עצת המחץ, "למה שלא תרוצי למועצה ובפעם הבאה לראשות העיר.

לכן אני חוזרת ואומרת שוב, אני רצה לראשות העיר עד ניצחון, אני לא מצטרפת לאף אחד ואני מתכוונת לשנות את העיר לטובת התושבים.

הנמשל של המשל הוא כמובן:

אל תקשיבו לאנשים שיש להם את ההרגל המגונה להיות פסימיים. הם גונבים את מירב התקווה מלבכם!!! תזכרו את הכוח שיש למילים שאתם שומעים או שאתם קוראים.

ולכן תהיו תמיד חיוביים!!!