דמוקראטיה חד-פעמית

התמזל מזלי ואני גאה שאני גרה בישראל. במדינה דמוקראטית, כמה זה חשוב אפשר להבין רק אם יש עם מה להשוות,מי שגר אי פעם במדינה עם שילטון טוטליטרי יבין אותי.

אני כאזרחית שבאתי ממדינה טוטליטרית  רוצה להבין יותר מהי  דמוקראטיה.

דמוקראטיה – היא קודם כל חופש. חופש בחירה. איזו הרגשה נעימה שאתה יכול לבחור במישהו שאתה רוצה ולא במי שבחרו בשבילך! אתה יכול ללכת או לא ללכת. להצביע או לא להצביע.

דמוקראטיה היא גם אחריות. בחרתה חופשי – עכשיו אתה אחראי על מה שבחרתה. אתה לא יכול לבכות שמי שאתה בחרתה הוא לא טוב. אתה בחרתה באופן חופשי ואתה מי שנושא בתוצאות.

בעצם דמוקראטיה מיועדת לבן אדם בוגר. בוגר נפשית. לחברה בוגרת. כשחברה לא מוכנה,

 דמוקראטיה בקלות הופכת לאנרכיה:  כאשר אין כללי משחק וכל אחד עושה מה שרוצה

ולא נושא בשום אחראיות על מעשיו.

על כן, אנחנו חופשיים ואנחנו אחריים. מה עכשיו? האם זו הכל? האם בזה דמוקראטיה מסתיימת ? לא. זה בעצם רק ההתחלה.

בעצם דמוקראטיה – זה שילטון של העם. עם חופשי ואחראי. אנחנו בחרנו במישהו?

עכשיו לא רק אנחנו אחריים על בחירה שלנו. גם הנבחר אחראי לזה שהוא יבצע את הרצון שלנו.

בזה שאנו שולחים אותו להיות  נציג שלנו במערכת השילטון עממי.

איך להיות בטוחים שהוא שיבצע את השליחות ?

אנחנו הבוחרים צריכים להיות בקשר איתו. לא רק לפני הבחירות כשמחלקים את ההבטחות.

 גם אחרי הבחירות , כשצריך לפרוע את השטר ולבצע את ההבטחות.

 אנחנו בעלי זכות בחירה, אנחנו בעלי כוח רצון ואנחנו בעלי שליטה.

אם זה לא ככה, זח לא דמוקראטיה!

מה קורה אצלינו בדרך כלל? אנחנו בחרנו באופן חופשי? – כן. נושאים באחריות ? – פחות או יותר.

מה עכשיו? מסרנו כל הזכויות שלנו לבן אדם שתמכנו בו ומחכים 4-5 שנים כדי לראות מה הוא יעשה.

בדרך כלל הוא לא עושה כלום. לפחות בשבילינו.

למה? לאחר הבחירה  איבדנו את כוחינו . את כוחינו להשפיע.

אנחנו לאחר הבחירה התנתקנו באיזו שהיא נקודה ואיבדנו בקרה.

מה יצאה לנו? איזו שהיא דמיקראטיה חד-פעמית. ליתר הדיוק דמוקראטיה פעם אחת לחמש שנים.

האם זה נכון? האם זה מה שצריך להיות? בואדי שלא! איך מתקנים את זה?

נשארים בקשר עם הנבחר שלנו. עם היד על הדופק. הוא צריך לדעת מה אנחנו רוצים,

ולנו צריכה להיות אפשרות לבדוק מה הוא עושה. זאת הדמוקראטיה במשרה  מלאה! נלך על זה?