"המחאה צריכה להיות בקול גדול אבל בלב פנימה"

[caption id="attachment_38842" align="alignleft" width="214"] לוגסי. לא לקיים הפגנות[/caption]

לא הלכתי להפגין נגד קיום החתונה של מחמוד וקורל, לא משום שאני מסכים עם זה , ממש לא, ליבי נקרע , כואב ובוכה על בת ישראל שמתחתנת עם אחר שאינו יהודי. אני גם חושב שצריך למחות ובקול, אך לא בקיום הפגנות וחילולי שם שמים ! המחאה צריכה להיות בקול גדול אך בלב פנימה ! עם כל הכאב הגדול שלנו אנו חייבים לשמור על דרך ארץ ולהקים מחאה גדולה אך שקטה, להביע את המחאה בתפילה, בזעקה לבורא עולם שישלח משיח במהרה ! אך כאב לי מאוד כשראיתי ששרה בממשלת  ישראל משגרת ברכה ושמחה על דו קיום בין העמים, יתרה מזו לבוא וללחוץ את ידיהם ולחזקם על המהלך הכואב , פשוט קרע את ליבי , איך יתכן שבמדינה יהודית תקום שרה מהממשלה  ותלך ללחוץ את ידם ? היכן הדרדרנו ? במשך כל הדורות נלחמנו כיהודים לשמור על זהותינו, על תורתנו, על קודשי אבותינו, אנשים חרפו ומסרו את נפשם על היותם יהודים ! ופה בארץ הקודש מעודדים התבוללות ושיוויון בין העמים, בדתם ? הכיצד ? כמו אחרים יכלה השרה לבחור בשתיקה ולא להביע את דעתה ! זכותה גם למחות כנגד מקיימי ההפגנה , אך לקום וללכת במיוחד כדי לברך אותם על צער השכינה ? הלב ממאן להאמין ! גב׳ גרמן הקדשת את הסאה , הכפשת את בני עמנו ! את מקיימת את חוקי המדינה ומפרה  בגאון את חוקי התורה ?

א וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת:  כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי.  ב כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה--רִאשׁוֹנָה.  {ס}  ג וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם.  ד וְאֵלַי יֵאָסְפוּ, כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--עַל, מַעַל הַגּוֹלָה; וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם, עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב.  ה וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב, קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי, וּבְקָרְעִי בִגְדִי, וּמְעִילִי; וָאֶכְרְעָה, עַל-בִּרְכַּי, וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָי.  ו וָאֹמְרָה, אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי--לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי, אֵלֶיךָ:  כִּי עֲו‍ֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.