שערוריית החניה באשקלון

אלון גורן מעלה לראש סדר היום את אחת הבעיות הקשות של  העיר

לדעתי סוגיית החניה באשקלון, הינו שערורייה מהגדולות ביותר של העיר אשקלון. זהו סקנדל שאין לו אח ורע, ירושה פרובלמטית שקיבל מר איתמר שמעוני, ועליו להתמודד עמה בחכמה. והדבר אינו קל.

 אין עוררין על כך, שמצב החנייה במיקומים המרכזיים באשקלון הינו קשה במיוחד, וקיימת מצוקת חניה משמעותית במשך מרבית שעות היום. אבסורד מוחלט שבמקומות מרכזיים ביותר בעיר – פשוט לא ניתן להחנות את הרכב. לא בחינם ולא בתשלום.

 אזור מרכז העיר אשקלון, המרכז הנפתי העירייה וסביבתה, בו מרוכזים עשרות מוסדות ציבור כולל קופות חולים, בית משפט, בית דין, ביטוח לאומי, מס הכנסה, קניונים, חנויות, מרכזי משרדים ועוד - הפך להיות פצצה מתקתקת של מצוקת חניה חמורה ביותר.  בונים ובונים שם בלי סוף: בית משפט חדש, בית דין רבני, קופת חולים, קניון מוגדל, בניני משרדים חדשים וחנויות ופתרון לחניה אין. מצוקת החניה גדלה מיום ליום, והגיעה לממדים הזויים.

 המחזה הינו שכיח ומוכר: אנשים תרים נואשות אחר מקום חניה במשך שעה ארוכה, חגים שוב ושוב בכל האזור, בתקווה נואשת 'להשתחל' למקום חניה שמתפנה, ואם הנס הזה מתרחש – כי אז נתפס מקום החניה הזה בתוך מאית השנייה. ממש כמו במשחק "כיסאות מוזיקליים", לא מיהרת כמטורף – פספסת, ואתה בחוץ.  עוד טרם בניית המבנים החדשים שיווע האזור הזה למקומות חניה. כעת הפך המצב בלתי נסבל מכל בחינה.

 העיר גדלה בצורה משמעותית, האוכלוסייה הכפילה עצמה, ויותר. אזור "המרכז הנפתי", מטבע הדברים, נעשה יותר ויותר מבוקש. אנשים מגיעים לאזור הזה בשביל מיגוון רחב של דברים: קופות חולים, בתי רופאים, ביטוח לאומי, קניון, חנויות, משרדים, בית משפט, עירייה, מס הכנסה, היכל התרבות שאינו רחוק –  ואתה עומד בחוסר אונים, כאשר נמנעת ממך אפשרות שפויה להחנות את רכבך, פשוטו כמשמעו!  אין מי שלא חווה את זה. לעתים גם במזג אויר קשה, או במצב שבו אתה לא בנוי להליכה ממושכת, ואתה יוצא מדעתך נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בדל של חניה. כנראה שמצפים ממך שתעוף באוויר.

 זאת ועוד; לא רק שלמבנים החדשים באזור זה אין חניונים עיליים או תת קרקעיים זמינים, אלא שאת הבניינים החדשים עצמם בנו על חשבון מעט מגרשי החניה המעטים שהיו זמינים, והתאדו לבלי שוב.

 תל אביב הינה עיר 'קצת' יותר גדולה וקצת יותר צפופה מאשקלון. יש בה שפע בלתי נדלה של פתרונות חניה; מגרשי חניה ציבוריים ופרטיים, חניות עיליות ותת קרקעיות בשפע. הכיצד? התשובה היחידה הינה – תכנון נכון, מחשבה ואכפתיות מצד גורמי התכנון.

 מצב החנייה החמור אינו גזירה משמים, ואינו בלתי נמנע. ניתן לפתור את בעיית החניה הקשה באמצעות דרכים יצירתיות, ולהקל על התושבים בצורה משמעותית.

 העיקרון הוא פשוט מאד. אפילו בעיר חלם מכירים אותו: בונים בנין – אז יחד איתו חייב להיות מוסדר מראש פתרון מסודר לחניה. מיד. כאן ועכשיו. אחרת אין היתר בניה. לא תשלום "כופר חניה", (מה הרעיון המוזר הזה – כסף במקום מקום פיזי לחניה?), אלא חניה ממשית בשטח. וזאת בנוסף להגדלה שוטפת של מאגרי החניה הקיימים, שהרי צרכי החניה גדלים מאליהם בד בבד עם התרבות האוכלוסייה, וממילא גם כמות כלי הרכב שבשימוש.

 סמוך למרכז אפרידר, ברחוב הנשיא 7, הוקם לאחרונה מרכז חנויות ומשרדים. עבר לשם סניף  סופרפארם. גם בית קפה, חנויות ומשרדים, שחלקם הגדול עדין אינו פעיל. אלא שדי בחנות ה'סופרפארם' ,כדי לסתום את כל האזור במכוניות, ולאמלל את כל הסביבה באין מקומות חניה. לקוחות סופרפארם אינם מסוגלים לחנות בשום מקום, ונאלצים להיות עבריינים על כרחם, ולהחנות על המדרכה ממול או בכניסה לבניינים. חונים 'האחד על השני', חוסמים האחד את השני, וסותמים כליל את מגרש החניה של הבתים המשותפים, על חשבון החניות שנועדו לדיירים עצמם, ולא לעשרות/מאות של אורחים מבחוץ. התוצאה – סיוט אחד גדול!

 הלאה: 'מרכז דוידי' החדש באפרידר: הרבה חנויות, לרבות חנויות עוגן כמו רולדין ומקדונלדס, כאשר את הקומפלקס הזה משרת מגרש חניה מצומק אחד שיש לו קיבולת מגוחכת. כבר עכשיו, כאשר חלק קטן בלבד ממרכז דוידי הינו פעיל - המצב קטסטרופאלי. חונים על המדרכות, על הכביש בצידי האוטוסטרדה במיקום המהווה סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה, ובכל מקום אפשרי ולא אפשרי, פשוט כי אין ברירה. וכאמור, כל זה כאשר רק חלק קטן מהמרכז הזה נכנס לפעולה. ומה יהיה הלאה – אלוקים גדול...

 נמשיך עוד: אבסורד מיוחד במינו הוא הסיפור של הכניסה המרכזית ל'מגדל', הקלאסית, בכביש הרצל, במקום שנבנה בית פרנק הידוע. לא להאמין, אבל בכביש מרכזי זה שנועד לנקז תחבורה יוצאת, החליט מי שהחליט  משני צידיו (!) לסמן... מקומות חניה, שמהווים מפגע חמור בפני עצמו. זה עובד ככה: כל אימת שמכונית מנסה לצאת מהחניה, היא חייבת בהכרח לחסום את כביש היציאה המרכזי הזה ממגדל. ועכשיו צא וחשב מה קורה כאשר שתי מכוניות מנסות לצאת משני צידי הכביש החשוב הזה, זו מול זו; או אז מתרחש "סרט" מושלם: א. שתיהן אינן מצליחות לצאת כי הן "מתנגשות" זו כנגד זו,  ב. הכביש כולו נחסם הרמטית, ושום מכונית אינה מסוגלת לצאת מהעיר דרך כביש מרכזי זה. ג. ומה שקורה כאשר חונה שם משאית - זה כבר לא ניתן לתיאור; "פקק המאה". הא לך תכנון גאוני של 'פתרון' חניה על חשבון כביש כניסה ראשי לעיר!  כל פעם שאני עובר במקום המסויים, הזה אני מתפעל מחדש מחכמת מתכנני העיר חלם.

 למעשה מגדל כולה, שמהווה מרכז מסחרי שוקק חיים באשקלון, סובלת מכל כיוון ופינה, ממצוקת חניה עצומה שמתגברת מרגע לרגע.

 מה אם כן הפתרון? העיקרון הוא פשוט: לא בונים בנינים מבלי לדאוג מראש בעת מתן היתר הבניה למקומות חניה זמינים. עיליים ותת קרקעיים. וכן, עדיף בתשלום על פני מצב של אין חניה בכלל. בנוסף, נדרש איתור מתמיד, יצירתי ובלתי פוסק, של פתרונות חניה חדשים, משום צרכי האוכלוסייה הגדלים מעצמם, אף בלא כל קשר לבנייה חדשה.

 יש כללים ברורים של משרד התחבורה מתי וכיצד מחשבים מקומות חניה, המתחייבים מצרכי המקום בהתאם לכל סוג של בניה ו/או פעילות, תקני מינימום חניה על פי שימוש הקרקע. אלא שלמרבה הצער עסקינן בצפצוף ומחדל מתמשך בן שנים רבות. התוצאה: מרקחת שמורכבת מפרות באושים של העבר, בתוספת מצוקות חניה חדשות בבניינים ומרכזים חדשים שנבנים. חלם כבר אמרנו?

 ויאמר ברורות: אדם שחייב להגיע למרכז הנפתי, קניון גירון, עירית אשקלון, מס הכנסה, קופת חולים מכבי וכו' – ישמח  לשלם עבוד מקום חניה, תחת אשר למצוא עצמו בחוסר אונים מוחלט בין שמים וארץ, מסתובב כגולם, סחור סחור, או לחלופין למצוא עצמו חונה במרחק הזוי מהיעד. מה גם שלעתים הביקור במקום מצריך חניה קצרה מאד, אלא שכדי לממש זאת, נגזר עליך להסתובב כסומא בארובה במשך חצי שעה ויותר. עד שתתייאש, ואחת משתיים: או שתחנה במרחק חצי קילומטר משם! או, שתצא מדעתך ומחמת מצוקה תחנה במקום אסור לחניה. או אז תגלה שדווקא פקחי החניה כן פועלים בחריצות, והביקור הזה עלה לך במאות שקלים, במקרה הטוב. זה המחיר שאתה משלם בגין מחדלי התכנון של קברניטי העיר היוצאים.

 לא זכור לי שנתקלתי באבסורד ברמה שכזו בשום עיר אחרת. כל בר דעת מבין שמרכזי קניות ובניני משרדים מזקיקים הסדרי חניה בסיסיים עבור העובדים, ללקוחות, ולבאי המקום. מה אם כן הרעיון לייצר מצוקת חניה בידיים, באופן הגובל בהתעללות בתושבים?!... התופעה הזו הינה בגדר רשלנות רבתי של מתכנני העיר, ומהווה זלזול בתושבים. שהרי הבכירים עצמם שריינו לעצמם מקומות חניה שמורים. מי שצריך היה לדאוג לזה – ולא עשה זאת. קרוב לודאי שקיבל עבור אי העשיה הזו משכורת שמנה, וסיכוי סביר שיש לו גם חניה שמורה. עמך ישראל – הוא שנותר אובד עצות.  מדובר בחוסר מחשבה, קוצר ראות אסטרטגי, וקיבעון בלתי נתפס של שנים, שהגיע למימדים של מחדל הסטורי – שחובה עתה להסדירו ללא דיחוי. ועם כל זה צריך ראש העיר החדש להתמודד. לא בשמים היא; אם בתל אביב הרבה יותר קל למצוא חניה מאשר במרכזי העיר אשקלון, קל וחומר שהדבר ניתן בעירנו, שמשתרעת על שטח הגדול מזה של תל אביב, 50,000 דונם, ומקום לא חסר בה.

 מה הפתרון? אכפתיות, מקצועיות ומחשבה יצירתית. כבוד ראש העיר – מצפים לטיפולך המסור.