אם הוא מדבר על הציצים שלך תיכנסי בו במקום, לא בפוסט בפייסבוק

לרגע אחד קיוויתי שאולי, בכל זאת, מישהו יעז לדבר נגד דיקטטורת השיימינג, אבל בתוך תוכי ידעתי שככה זה ייגמר, כמו תמיד – גבר אידיוט וגס רוח עובר את הגבול בנגיעה או באמירה מינית, ואף אחת לא תיתן לו סטירה אלא היא תנצל במלואה את הזכות הדמוקרטית שלה לבחור את המקום והזמן המתאימים כדי להיכנס באם-אמא שלו ולחסל אותו בלי פרופורציה לעבירה עצמה. כמה מעצבן שגם הפעם לא ראיתי כמעט פוליטיקאים ודמויות ציבוריות נחשבות שיוצאים נגד התופעה, מעבר לגינוי המובן מאליו של הטרדות מיניות.

כן, גבירותיי ורבותיי, כמה לא מפתיע שדווקא אלה שמדברים על חשיבות הדמוקרטיה במסגרת עבודתם בעיתונות הם בדרך כלל גם אלה שנוטים לצפצף עליה ולקחת את החוק לידיהם. חס וחלילה שזה גם יקרה צמוד לעבירה עצמה. חייבים להגיש את הנקמה קרה, ואם אפשר על הדרך לדפוק קרבנות עבירות מיניות הרבה יותר חמורות, שאף אחד כבר לא יאמין להם ואף אחד כבר לא יקנה את הסיפור שלהם, למה לא? העיקר שעוד פוליטיקאי הלך הביתה כי שוב הראו לו מהי כוחה של דעת הקהל לדחוף אותו מראש הצוק "לעשות את הדבר הנכון".

עולם התקשורת מלא הטרדות מיניות, איך לא שמעתם על זה?

גם אני מהתקשורת, גבירותיי ורבותיי, ואני אומרת לכם שיש לא מעט עיתונאים עם אצבעות דביקות, יש לא מעט רומנים לצורך קידום עצמי של נשים, או האדרה עצמית של בוסים שנהנים מהרומן האסור והעסיסי, ולאף אחד זה לא אכפת אם זה לא נוגע בפוליטיקאי או בכיר תקשורתי שרוצים להיכנס בו מכל מיני סיבות. כמובן שאם מישהי נהנית מכל הסקס הזה בקידום או בהטבת תנאים אף אחד לא יתלונן על זה כי מדובר ב"יחסים בהסכמה" בין אנשים בוגרים והם לגיטימיים.  

כשעבדתי בדסק עיתון "הארץ" נתקלתי פעמיים בהתבטאויות מיניות לא נאותות כלפיי ובשתיהן טיפלתי מיד ובמקום. פעם אחת צרחתי על האיש ודרשתי מהממונה עלינו שיטפל בכך, ובפעם אחרת הודעתי לממונה שאם לא יטפל בכך אפנה למשטרה. שני המקרים טופלו לשביעות רצוני ולכן אני לא עוסקת בכך יותר וזה גם לא מעניינו של כל העולם מה קרה שם. זאת הדרך היחידה בעיניי לטפל בעבירות כלשהן, וכל דרך אחרת היא בזויה בעיניי בדיוק כמו המעשה שבגינו מסתערים על העבריין לכאורה.

אף אחד כמובן לא ייגע כמעט באנשי שמאל מובהק, ולא, עמנואל רוזן וחיים רמון לא נחשבים כאן. הקליקות של התקשורת מגינות באדיקות מחליאה על אנשי שלומם, על מי שלא מפריע להם ועל מי שמתאים לאג'נדה שלהם, אפרופו פרשת יצחק לאור שחבל לי כל כך שלא הגיעה למשפט בגלל חוק ההתיישנות. יש כל כך הרבה עדויות נגדו על התבטאויות נוראיות ממה שאמר מגל, שהלגיטימציה שהוא עדיין נהנה ממנה מאירה באור נכון יותר את הצביעות כלפי מגל.

ואלה? באמת לא יכולת להכניס לו סטירה??

לא הייתה לי בעיה הפעם לצאת במפגן של חוסר סולידריות מוחלט עם הנשים האלה, למרות שנתקלו ללא ספק בהתנהגות מבזה ומשפילה של מגל. הפעם זה קורה משום שנמאס לי מהחולשה המדומה שיש לנשים רבות, במיוחד בתחום התקשורת. במילים אחרות וקשות, שיזמינו ללא ספק גינוי מצד נשים רבות, אני לא מאמינה להן שלא יכלו לעשות משהו נגד ינון מגל בזמן. אני לא מאמינה שלא יכלו לצעוק עליו או לסטור לו או לעשות משהו יותר מ"די, תפסיק", שלא עזר להן. לא מפסיק? תמצאי דרך אחרת, ויש מספיק.

השכל הישר מבין יפה מאוד ומתקומם נגד השיימינג הציבורי הזה, משום שבניגוד לטענת המותקפות שתקיפה מינית והטרדה כזאת ראויות לענישה, ברגע שהחשיפה של ההטרדה המינית נעשית במנותק מהתקיפה עצמה, זמן רב אחריה ובתזמון קבוצתי שכזה המזמין עוד ועוד התקפות, כבר לא מדובר בענישה אלא בנקמה, ונקמה היא לגמרי לא שם המשחק שמקובל עליי, גם כאישה. שום צדק טבעי אלא לינץ' פרימיטיבי לחלוטין ובזוי בעצמו.

במקרה שלי חיפשתי ענישה ולא נקמה, ולכן לא חיכיתי זמן רב אחר כך כדי לטפל בזה. אף אחד לא ישכנע אותי שבמקרים כאלה חשיפה מאוחרת מועילה למישהו מלבד למי שמחפש לסגור חשבון עם הנאשם. במקרה של פוליטיקאי זה בעייתי עוד יותר ואף מובן למה יש רק מי שמרוויח מכך.

בין התנהגות גועלית לאונס ש מרחק רב

גברים מתנהגים בצורה מגעילה ומגונה כל הזמן. מתישהו החליט מי שהחליט שאפשר לחוקק נגד זה חוק, ומאז כולנו מסתחררים במעגל נקמות מופרכות וטראומות מדומות. אני יודעת יפה מאוד השפלה מהי, אבל אני לא מוכנה להפוך לקרבן אלא לקחת בידיים שלי את גורלי ולהשתמש בכוח שלי לטפל בכך. המגמה הציבורית המגונה שקיימת היום היא להנציח נשים כקרבן תמיד וזה הדבר האחרון שמסייע לנו.

זה לא רק שאיבדנו את הפרופורציה. נפלנו כולנו על הראש אם שכחנו מהו המדרג הנכון בחומרת עבירות מין ומהו ההבדל בין מגע קצר וכפוי כלשהו, מגעיל ומבזה ככל שיהיה, לבין אונס שהוא חדירה אלימה של ממש לתוך הגוף לאורך זמן, בכאב אמיתי, בהשתלטות על הגוף חסר האונים, וזהו הפשע האמיתי. אני טוענת שבגלל כל החגיגה הזאת סביב טראומות מגוחכות מכך שאמרו לה "ציצים ותחת" קרבנות אונס אמיתיים (גברים ונשים כאחד) לא יכולים יותר לדבר כעת.

ליטוף על התחת בכפייה הוא מחליא, אבל אפשר להפסיק אותו בשאגות ובתלונה מידית למשטרה, כשקרבן אונס אמיתי לא יכול ליהנות מהלוקסוס הזה בזמן. כל זעזוע כזה מנשיקה כפויה או העברת יד על הישבן מפיקים "טראומה" שלא משתווה אפילו לטראומה שעוברים קרבנות אונס אמיתיים, וזהו האסון הגדול בעיניי, כשאנחנו כבר לא רגישים לכאב מרוב טמטום.

מותר לי לקוות שיום אחד ייצאו אחת ולתמיד נגד תופעת עריכת משפטי השדה בתקשורת על סוגיה במקום לטפל בהטרדות מיניות ובהתבטאויות לא נאותות בזמן ובמקום שבו הן נעשו. אבל בינתיים, שוב חוסלה קריירה מבטיחה, איך לא. אם לא היה בולט כל כך לא היו נכנסים בו, כמובן. אנחנו נשב על הטריבונה ונחכה ללינצ'טרנט הבא, שבוא יבוא, אל תדאגו.