"המשברים שלהם והפיוס שלהם אינם מענייננו"

 כדי להגיע לשלוות נפש מייעצים לנו לא להיות שיפוטיים, אבל באותה נשימה גם מצפים מאתנו להבדיל בין טוב לרע ולא להיכנע לו. הסיפור של איתמר שמעוני, יותר משהוא מלמד על שחיתות לשמה מלמד יותר עלינו כבני אדם שנוהים אחרי אשליות של טוב ורע. ממלכת האשליות שבנו יחסי הציבור הנמרצים של שמעוני הייתה אמורה לשמש לו כיפת ברזל נגד זעם ההמון, אבל זה כבר לא עובד יותר. כשמעירים חולמים מהאשליה הם תוקפים בחמת זעם כל מי שהוליך אותם שולל והרס להם את החלום, כפי שנדמה להם.

נכון לעכשיו ועל פי מה שמתפרסם, האגדה על הזוג הזוהר והייצוגי של אשקלון התנפצה לנו בפרצוף ואנחנו שועטים בדרך למשפט הרחוב מבלי לזכור שיש פה גם בני אדם. אנחנו שיפוטיים כלפי כל משפחת שמעוני וכל מכריו ובכיריו, בלי יוצא מהכלל, אבל גם אם אנחנו מפקפקים ברשויות כדאי לעצור לרגע ולבחון לא רק על מה אנחנו ממהרים לשפוט אדם אלא גם מה חלקנו בכך. חזקת החפות בישראל ובכלל כבר אינה מה שהייתה, ומה שאנחנו מגנים כאן אינו שייך לתחום המשפט דווקא, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה בחקירות למרות ההדלפות השערורייתיות, אלא לאכזבה האישית שלנו משמעוני ומהתקוות שנטע בנו.

אנחנו חיים בסרט כבר שנתיים, מרצון, אז מה הבעיה עכשיו?

סיכום מצב שטחי מגלה ראש עיר שנעצר עם בן משפחה, חבר טוב וקבלנים. ליהוק שמבטיח צרות, וגם מקיים. אבל איך זה שאחרי שנתיים שבהן עצמנו עיניים למול הקלקולים שדווחו בהרחבה ובהתרעה רק עכשיו נזכרים לומר שהם ידעו כל הזמן? אני מאמינה, אם כך, רק למי שהתריע בזמן והתלונן ונלחם ושילם על כך מחיר אישי למול ההטעיה, ובאופן מפתיע הם מתגלים הפעם כדוברים השקולים ביותר.

ההתנפלות רבתי על הזוג שמעוני מזכיר לי יותר התפכחות מפסיכוזה המונית של הערצה עיוורת, שהופכת מהר מאוד ללינץ'. אילו היו מספרים לנו על אישורי בנייה בתמורה לשוחד בבחירות, דיינו. עברנו את זה כבר ויש לא מעט בכירים בעבר שכולם מרננים עליהם בעיר ולא הגיעו לידי מעצר. אילו היו מספרים לנו על מינויים תמוהים בתמורה להטבות כספיות ותמיכה אוטומטית ברשויות לכל החלטה, דיינו. ממילא אף אחד לא מבין בדיוק למה נועדו "משרות אמון" אם לא כדי להכשיר תופעה זאת. אילו היו מספרים לנו על רומן מחוץ לנישואים, דיינו גם בזאת כי ברור לנו שאנחנו חיים בעולם שהתפרק מערכיו ושום דבר לא קדוש, גם לא המשפחה, כפי שמודלף מחדרי החקירות. עם זאת, לא תיארנו לעצמנו איזו תסבוכת יש כאן ועד כמה לקוי שיקול הדעת של החשודים, לכאורה.

גם אם הדעת נותנת שיהיו חשדות של טוהר המידות מתברר שיש לנו גם חדירה גסה ומביכה לחלל האינטימי שאף אחד לא נוח לו להיכנס אליו בגלל צנעת הפרט, אבל גם בגלל ההשפלה שעובר כל מי שנחשף במערומיו, פשוטו כמשמעו.

הפומביות של האינטימיות הזוגית גובה מחיר מופקע

נוסף על חשדות לשוחד והפגזת מינויים שטלטלו בשנתיים האחרונות, אנחנו מזועזעים לשמוע על רומנים סדרתיים, חשד לעבירות מין ואונס, סחיטה של סכומי עתק, אישורי בנייה למיזמים תמוהים שלא ברור מהי ההצדקה להם, וכל הזרם העכור הזה מכריע אותנו עד שכבר איבדנו בעצמנו את שיקול דעתנו ואנחנו חוזים בלינץ' שמבצעת דעת הקהל בזוג שמעוני.

על נשים שמנצלות לרעה את הרומנים שלהן עם בכירים כבר כתבתי ולא אוסיף. החשד לאונס הוא כרגע חשד בלבד, ואם יתברר כנכון זה סיפור אחר. התחושה שלי היא שאנחנו מתחשבנים אתם על משהו אחר לגמרי, וזה כבר לא הוגן ולא סביר בדיוק כמו השיקול הלקוי של שמעוני, לכאורה, בבחירת הפרטנריות שלו לרומן מחוץ לנישואים.

יש הרבה שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו כעת, בתחושה של רמייה, אבל אני מתעקשת להזכיר כמה אהבנו אותם רק לפני כמה רגעים, וזה יסביר אולי למה אנחנו מתחלקים לשני מחנות. לטוב ולרע, בני הזוג שמעוני עשו משהו שאף ראש עיר לא עשה מעולם – הם נחשפו לעיני הציבור על משפחתם וקשייהם, כולל שמחותיהם ואהבתם, ובכך חשפו את עצמם מבחירה גם לביקורת ולעוינות.

אני לא מכירה אף אחד מהם אישית וגם לא רוצה להכיר. אני מעדיפה ריחוק בריא ממושאי סיקור. אבל אני מבינה לחלוטין את אשתו שמגינה בחירוף נפש על משפחתה ועל אהבת חייה, ואני לא מבינה אנשים שמתחשבנים אתה על כך. אני יכולה להבין איכשהו למה הייתה חלק מגיוס הכסף שנועד לדמי שתיקה, לפי החשד, אבל אני לא מבינה מי שמתפלא על כך.

חיוני לזכור שהחיים הפרטיים שלהם, המשברים שלהם והפיוס שלהם אינם מענייננו, ואין גם טעם לשפוט את התפקוד הציבורי של שמעוני לפי התנהלותו המינית, כל עוד הייתה בהסכמה. אני גם לא מתכוונת להיכנס לשאלה אם גבר שבוגד שנים במי שהוא מכנה אהבת חייו הוא אדם שאינו ראוי לתפקיד ציבורי. אני מזכירה לכם שאנחנו יודעים מעט מאוד על נבחרי הציבור שלנו (שעליהם אנחנו מרכלים בין עיתונאים), ואנחנו לא יודעים עד כמה היו נאמנים לנשותיהם, וזה עדיין לא הפריע לנו להעריך אותם. אנחנו חייבים תשובה ברורה וחד משמעית רק אם משלם המסים שילם על כך מכיסו בדרך כלשהי, ואם אנחנו עתידים להיפגע מההחלטות האלה בעתיד. זאת השחיתות היחידה שצריך לבוא אתה חשבון, לטעמי, ואין לי דרך אחרת לדעת זאת מלבד בית המשפט.

 לבור את המוץ והתבן מן הבר

בשנות השבעים גילויי השחיתות זרמו לאט ובסבלנות באפיקים הציבוריים גם באשקלון, למי שזוכר את פרשת אבוחצירא, ואני עומדת על כך שזה יוזכר. ההבדל בין היחס שלנו לשחיתות של פעם לבין השחיתות לכאורה של היום מלמד על כך שלא זו בלבד שאנחנו שיפוטיים בטירוף ולא סלחניים יותר למי שרימה אותנו, אלא שכבר אין לנו סבלנות לחכות לבית המשפט והכרעתו, גם משום שהעיתונות שלנו זורמת בעצמה באפיקים לא ממוסדים.

מה שקורה כעת בכיכר העיר גם במדיה החברתית ובעיתונות הוא שמינינו את עצמנו לאלוהים אם לא למעלה מזה. אנחנו גם שופטים, גם שוטרים, גם עיתונאים, וגם קרבנות, כמובן, אז מותר לנו. לכולנו יש דעה, כולנו יודעים בדיוק מה קרה, כולנו שופטים לחומרה ולא לקולא כי אנחנו בעצמנו מושלמים. אם אנחנו כאלה מושלמים וחסינים מטעויות, אגב, איך זה שהתמסרנו בשמחה לשמעוני ולחגיגות שלו ורק מעטים דיברו?

איך זה שיותר בוער לנו לדעת כמה נשים שכבו אתו ולמה אשתו מגינה עליו למרות ההשפלה ולא חשוב לנו לדעת למה אושרו לבנייה בניינים מפלצתיים בגובהם שעומדים לחנוק לנו את העיר, ואחר כך נבכה עליהם באמת? איך זה שהתייחסנו אליו כמשיח אבל לא העזנו למתוח ביקורת על ההתנהלות האנושית המזעזעת שלו עם עובדיו ועם מתנגדיו, שהייתה אמורה להדליק לנו אור אדום עוד קודם?

דרך ארץ קדמה לתורה, ויש לי בעיה עם תפקודו של שמעוני למרות הרצון הטוב והכוונות הנהדרות שלו, אבל אני עושה הפרדה. עומק האשליה כעומק ההתפכחות, ומשום כך, בדרך להארה אנחנו שוכחים ששמעוני ואשתו הם רק בני אדם. אנחנו מוחקים באחת כל מה שנבנה כאן בינינו בגלל הגילויים, רק משום שנדמה לנו שבגידתו באשתו לכאורה היא בגידה אישית בנו. הזוי, אבל זו דרכם של חסידים שוטים, לא של אנשים שקולים.

השאירו לאיתמר ורויטל שמעוני את הטיפול בזוגיות שלהם, ודרשו מהם תשובות רק על החשדות לשחיתות האמיתית. יש כאן הרבה עבודה לעשות. תודה לשמעוני על שניסה, הלוואי שתתברר חפותו בכל מובן שהוא, אבל כרגע חשוב להחלים מהפצע הזה מבלי לגרום לנזקים נוספים.