החברה הרווקה האחרונה: כשהייאוש שלה זה הכיף שלי

"אני באמת לא מבינה למה אני לא בזוגיות", שאלה אותי השבוע חברתי הטובה - שני, הרווקה היחידה שנשארה בחבורה. "את נשואה לרווקות! זה העניין. עד שלא תתגרשי ממנה, לא תמצאי אהבה", ניסיתי להסביר.

"לא הבנתי".

"תראי, את בת 35, רגילה לאורח החיים הזה וקשה לך לשחרר את ההרגל", הוספתי.
בתור חברתה הטובה, שניסתה לשדך לה לא מעט דייטים פוטנציאליים שלא צלחו, ניסיתי להבין בעצמי את תופעת הרווקות המאוחרת שככל שעוברות השנים הולכת ומתרחבת בעידן כל כך פרוץ ומלא פיתויים.

"שני, את - כמו כל הרווקים שנמצאים היום ב'שוק הרווקות', מורגלת יותר מדי לחפש, את לא מורגלת למצוא", סיכמתי.
"מה את מנסה להגיד ואיך זה מקדם אותי?", שאלה בתקיפות.

"שלא תביני לא נכון, אני באמת מאמינה שבסוף תמצאי את הבחור שלך. את פשוט רגילה כבר לצאת לדייטים, פגישות, בילויים וריגושים ובתוך תוכך לא מוכנה לוותר על זה", הסברתי.
אני, שנשואה אוטוטו עשור, חושבת שהייתי הולכת לאיבוד בעידן אפליקציות הדייטים וחיפושי האהבה הבלתי פוסקים שמקיפים אותנו. לפעמים אני עוברת ליד בעלי ונושקת על לחיו כאות תודה שהציל אותי מטביעה בעולם האהבה הקשוח.

"את רוצה להגיד לי שאין סיכוי שאמצא אהבה?", שאלה שני.
"חס וחלילה, ברור שכן! את רק צריכה להיות מכוונת לזה ולשחרר את הרווקות לשלום".
"מה זה אומר? לא לצאת יותר לדייטים או לא ללכת איתך לברים כדי להגדיל את הסיכוי למצוא את האחד שלי???", שאלה בפחד.

"ממש לא!" נכנסתי ללחץ. שני היא החברה הרווקה היחידה שנשארה לי. דרכה אני עוד מתאווררת מעולם הנישואים וההורות ששוחקים בפני עצמם ופתאום זה נפל עליי: ברגע אחד הבנתי שהייאוש שלה, זה הכיף שלי! וזה לא שאני נהנית לראות אותה לבד, ממש לא. זה פשוט עניין כזה שאם היא תמצא אהבה, ימי הבילוי הקבועים שלנו בטח ייפסקו.

הרגשתי נורא עם עצמי שחשבתי ככה, כי אני כל כך אוהבת את שני ורוצה בטובתה, רק שבלי שנתכוון נוצר מצב כזה שבו ייאוש של אחד הוא הכיף של האחר.

"תראי שני, את בעצמך אומרת שבדרך לדייט שקבעת לעצמך את משחילה עוד שני דייטים פוטנציאליים ברדיוס המגורים שלך. זה הפך לעיסוק שלך!", אמרתי.
שני צחקה אבל הבינה לגמרי על מה דיברתי.

"יכול להיות שאת צודקת. אולי אני עדיין לא מוכנה".
"עדיין לא מוכנה??? את בת 35! מתי תהיי מוכנה? כשתלבשי חיתול ותחפשי פיליפיני שיחתל אותך?", שאלתי.

"רק את מצליחה להצחיק אותי! התכוונתי לזה שבינתיים טוב לי ככה כנראה, וכשארצה באמת האהבה כבר תחכה לי מעבר לפינה..." סיכמה בחיוך תמים.

חייכתי ואיחלתי לה שתמצא את האהבה בזמן שלה. כי אני אוהבת אותה ורוצה בשבילה את הטוב ביותר. גם אם זה אומר שאצא רק עם בעלי ולא אקבל יותר הצצה פרטית לעולם הדייטים שקיים סביבי.

בדרכי חזרה הביתה, חשבתי לעצמי כמה קשוחה אותה 'רווקות', זאת שמסרבת לשחרר אותנו ממנה. כמו פתיינית מקצוענית שלבושה היטב, ממכרת אותנו לסם הבילויים, הריגושים והתשוקה. היא מגיעה בלילות חשוכים לאור נרות ומוזיקה רומנטית שטובעים בים של אלכוהול משכר וקושרת אותנו אליה. ואותם מכורים בסופו של יום – נשארים נשואים לרווקות.

פתגם חכם:
"אהבה אף פעם לא נגמרת. היא רק נחה, היא רק מתחבאת. אנשים יכולים להיעלם אבל האהבה לא נעלמת" (מאיר שלו)