אלי ציפורי: אין דימיון בין שמעוני לנתניהו

כל כותב בפוסט העיתונאי וסגן עורך העיתון הכלכלי ״גלובס״ אלי ציפורי על ליאת בן ארי מהפרקליטות:
עוד הוכחה לתפירת תיק 4000: הפרקליטות ניסתה לשווק לציבור את הטענה שתקדים הטיית סיקור אוהד כשוחד נקבע כבר במשפטו של איתמר שמעוני, לשעבר ראש עיריית אשקלון, אבל עיון בפרוטוקול ב-2017 מוכיח שהפרקליטות קבעה אז בעצמה ובצורה הכי ברורה שזה לא חלק מהשוחד; אז למה היא פתאום היא נמלכה בדעתה? אך ורק בגלל תיקי נתניהו והשימועים הקרובים – עוד דוגמא לדורסנות ולמגמתיות של הפרקליטות
****************
בשבוע שעבר היה מבול של כתבות על המשפט שמנהלת פרקליטות מיסוי וכלכלה נגד איתמר שמעוני, לשעבר ראש עיריית אשקלון, והקשר שלהם לתיק 4000 בכל הנוגע לסיקור אוהד. כשאני רואה כזה בליץ של כתבות במגוון כלי תקשורת, אני מבין שזה קמפיין מאורגן – בדיוק כמו שהפרקליטות יודעת לעשות – והכל דרך הכתבים הנאמנים שלה, שמקפידים להדהד את כל המסרים שלה. ברור שהציבור מתקשה להבחין בזאת – זה נראה כמו מי שהתחיל את הבליץ היו נתי טוקר (תועמלן מ"הארץ דה מרקר") ואורן פרסיקו (תועמלן מ"העין השביעית", אותה "עין שקרית, עקומה ועצלה" מבית הקרן החדשה לישראל). אני גם משוכנע שטביעות האצבע של ליאת בן-ארי הורגשו היטב בכל הקמפיין הזה. זה תופעה חמורה ביותר: פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) מנהלת דרך התקשורת קמפיין נגד נתניהו. וחמור מזה: זה קמפיין שגוי מיסודו שרק בא לעוות את המציאות.

הקמפיין של ליאת בן-ארי נועד כדי להפריך את הטענות של נתניהו על כך שתיק 4000 הפך לתקדימי בנושא – הנה אצל שמעוני נקבע כבר התקדים. איך הוא נקבע? שאיש עסקים המקורב לו – יואל דוידי - רכש מקומון אשקלוני כדי להשתיק נגדו ביקורת. פתע פתאום מתפרסמים הסיכומים של הפרקליטות במשפט רק בגלל אותה הטיית סיקור כביכול לטובתו בעיתון מקומי תוך הדגשת קביעת הפרקליטות בסיכומים שבו נשתל המשפט "אם שינוי באופן הסיקור התקשורתי יכול להוות 'מתת' עבור כל עובד ציבור, הרי שעבור נבחר הציבור מדובר במתת בעלת חשיבות יתרה". למה כתבתי נשתל? משום שזה כל כך שקוף שהפרקליטות עושה מאמץ עילאי להגיש את הסיכומים הללו במשפט יחסית שולי, לדחוף לפרסומם, לנהל קמפיין אדיר על גביהם – וכל זה בין לבין שימועים בתיק 4000 שעסקו בסיקור אוהד (שימוע לאיש העסקים זאב רובינשטיין שכבר התקיים בנושא ושימוע קרוב לשאול אלוביץ').

היו בטוחים: שום דבר לא נתון ליד המקרה, במיוחד אצל הפרקליטות, במיוחד אצל שי ניצן וליאת בן-ארי. הכל מתוכנן אצלהם במטרה אחת: להפיל שלטון נבחר. אלא שיש כמה בעיות בכל הניסיון לקשור את מקרה שמעוני למקרה נתניהו: ראשית, ראש הממשלה לא היטה את הסיקור בוואלה – הוא נותר שלילי לאורך כל הזמן (ואת זה לא טרחה לבדוק הפרקליטות); שנית, וואלה הוא לא אחד משני אתרי החדשות החשובים בישראל כפי שנכתב בכתב החשדות נגד נתניהו אלא משתרך הרחק מאחור בדירוג אתרי החדשות בישראל; שלישית, איש העסקים במקרה של שמעוני רכש את המקומון כדי להשתיק ביקורת (אלו הטענות), במקרה של וואלה – אלוביץ' לא רכש את האתר במיוחד כדי להשתיק ביקורת נגד נתניהו – היא הופיעה שם כל הזמן.

כל זה עוד ניחא. יש שני פרטים משמעותיים מאוד שהפרקליטות וליאת בן-ארי שכחו לציין בפני נאמניהם בתקשורת כשהם הגישו להם את הסיכומים במשפט שמעוני: הראשון, שלב כתב האישום נגד שמעוני לא נוגע בכלל לאותו סיקור אוהד או הטיית סיקור שהיתה או לא בניגוד לנתניהו – לב כתב האישום הוא שוחד שקיבל לכאורה שמעוני מאנשי עסקים, יזמים וקבלנים, תמורת קידום עסקיהם (היתרי בנייה למשל) ובכספים הללו הוא השתמש לפצות נשים שהגישו נגדו תלונות על הטרדה מינית. כל נושא הטיית הסיקור האוהד הוזכרה בכתב האישום, ככל הנראה, כחומר רקע בלבד, כסוג של "קישוט" לעבירות המרכזיות – וזאת בניגוד לנתניהו – שם עניין סיקור האוהד הוא לב ליבו של שוחד, או ה"מתת", בלשון החוק.

אבל מה שחמור עוד יותר, זה לא רק חוסר הפרופורציה בקמפיין של הפרקליטות אלא הזדון, משום שהפרקליטות בעצמה חשבה שבמקרה של שמעוני - שזה בכלל לא שוחד או מתת. אני מפנה את כולם, כפי שהפנה עורך הדין של שמעוני, גבריאל רפפורט, לפרוטוקול מה-26.9.2017 של אחד מהדיונים במשפט, זמן רב לפני שהתגבשו האישומים נגד נתניהו:

השופטת מרגולין יחידי: ... "המאשימה אני מניחה שתשיב לשאלותיי כדי שאני אוכל להבין את העמדות בצורה טובה יותר, כי אם אפשר לפתוח באישום הראשון, בסעיף 32 תחת הכותרת מתת יש התייחסות לנושא המקומון. בסעיף 60 לעומת זה, שמתוארים המעשים שמבססים עבירות, יש התייחסות רק לאתר האינטרנט ואני רציתי להבין אם הם לגישת המאשימה המקומון הוא חלק מהמתת או לא חלק מהמתת?"

עו"ד הילה גבאי (מפרקליטות מיסוי וכלכלה): "זה חלק מנסיבות כתב האישום, גברתי, זה לא נכלל באופן רשמי כחלק מהמתת".

בסעיף 32 בכתב האישום נכתב כך: "במסגרת מערכת יחסי התן וקח שהתפתחו בין הנאשם יואל דוידי לנאשם איתמר שמעוני, ביום 20.4.2014 רכש הנאשם דוידי את הבעלות במקומון קול אשקלון ודאג לסיקור תומך ואוהד לנאשם איתמר שמעוני". ואז הפרקליטות קובעת: זה חלק מנסיבות כתב אישום וזה לא נכלל באופן רשמי כחלק מהמתת!

רגע, רגע. הפרקליטות ב-2017 לא ראתה בכלל את עניין הטיית הסיקור לכאורה כשוחד, כמתת, ופתאום ב-2019 בסיכומי המשפט, לקראת השימועים בתיקי נתניהו, היא פתאום כן רואה את זה? ופתאום שתי הפרקליטות שמנהלות את התיק, הילה גבאי וקרן צבירן, מקבלות אותות הצטיינות ממשרד המשפטים (כלומר, ביוזמת בן-ארי, שהיא המנהלת שלהן)? רגע, אתם חושבים שהכל פה מקרי, שהזיג-זג מקרי? שהפליק פלאק בעמדות מקרי? בוודאי שלא. הכל כדי להצדיק את האישום המופרך בתיק 4000, הכל כדי להרשיע בכל מחיר את נתניהו, ויהי מי, כולל כיפוף בוטה של עובדות, שינוי עמדות קיצוני וקמפיין מכפיש בכלי התקשורת. ליאת בן-ארי עברה (שוב) על הגבולות ברדיפה האישית שלה אחרי נתניהו כדי להפילו בכל מחיר.

ולסיום, כמה מילים על המשרתים: אורן פרסיקו ונתי טוקר, שניהם ידידים טובים, שמצויים ביחסים של תן וקח בעצמם – טוקר מדליף לפרסיקו ופרסיקו מעניק לו סיקור מלטף. טוקר ופרסיקו הוא בסך הכל פייק עיתונאים שלא טורחים לבדוק דבר ולא מבינים דבר – הם כלי שרת. שניהם גם מתיימרים לחלק ציונים לאחרים ופרסיקו וחבורתו (שוקי טאוסיג, איתמר ב"ז והאחראי עליהם עו"ד אלעד מן) מאשימים עיתונאים אחרים (בין היתר אותי) בשחיתות ובבגידה בציבור. ובכן, הדוגמא האחרונה רק המחישה את הברור מאליו: פרסיקו וטוקר לוקים בהשחתה עיתונאית חמורה ביותר ובוגדים בזכות הציבור לדעת באמצעות הדהוד מסרים עקבי של הפרקליטות, של הקרן החדשה לישראל ושל עמוס שוקן – מדובר בחבורה של ערלי לב, מרושעת ואכזרית, שחושבת שבלעדיה המדינה תתפרק. הבעיה היא אחרת: המדינה עלולה להתפרק עם אנשים כמותה.