אתם שואלים רחל משיבה

מעבר לבדיקה יומיומית, שיש לילד ציוד מיגון נדרש, כמו מספיק מסכות, אלכוג'ל, מגבונים וכדו' אני מבקשת להתמקד על הצד הרגשי.

הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא לא להפחיד את הילדים. לא לתת להם תחושה שהם באים לזירת מלחמה מסוכנת. אלא ומקום מוכר, חשוב, עם אותם מורים וילדים שהם מכירים ואוהבים, אלא שרק ההתנהגות בינו לבין שאר החברים והמורים תהיה שונה. "הריחוק החברתי". להגיד שהשמירה על הכללים, הניקיון, המרחק, שימוש במחטאים, הם הכלים שבעזרתם הכל יהיה בסדר.

בכל בוקר להזכיר לילד את הכללים החדשים. אפשר אפילו לתת מספר לכל כלל, או להמציא משהו אחר, כמו מנגינה, או חשיבות או כל רעיון מקורי אחר, ואז הילד מדקלם את הכללים.

כשהילד חוזר, אני יודעת שהדבר הראשון שאנחנו כהורים רוצים לדעת הוא, האם נשמרו כללי הריחוק. וצריך לזכור שאסור לנו להלחיץ ולהפחיד אותם. לכן נשאל איך הייתה החזרה, מי מהחברים היה בכיתה, עם מי שיחקו, איפה. להתמקד בעיקר בדברים הטובים הנעימים. (כמו תמיד אני לא ממליצה לשאול מיידית על שיעורי הבית, אלא לעשות זאת בסמוך לזמן, שאני מקווה שיש לכם, בסדר יום.) ותוך כדי השיח על איך עבר היום, לשאול  איפה שיחקו, עם מה שיחקו. איך הלכו ללוקרים שלהם וכדו'.

חשוב מאוד לכולם, אבל בעיקר לנו, תושבי הדרום, שעוברים מערכות לחימה שונות, שלצערנו לא נגמרות, לתת תחושה שאנחנו סומכים על המדינה שמנהלת את התהליך בצורה טובה. זאת גם אם יש לעיתים קשיים. אבל אם החלטנו לשלוח את הילדים לבית הספר, בואו לא נעצים את החרדה ונלווה אותם, נתמוך בהם ובמקביל נפקח שכללי הבטיחות נשמרים.

חזרה לשגרה בטוחה לכולנו.

        רחל נחום

עו"ס, מרצה, מטפלת ומנחת קבוצות

      טל' :050-9912669