גֶּרֶב - כבר לא (רק) 'גבר' מהיום!

אחת השאלות הפופולריות ביותר שהופנו לאקדמיה ללשון העברית בשנים האחרונות היא: "האם גרב זה שם בזכר או בנקבה?". לאחר שנים רבות של דיונים הוחלט לאשר את השימוש במילה 'גֶּרֶב' גם בזכר וגם בצורת הנקבה ורבים מברכים על כך, שהרי לדידם אין טבעי יותר ומתגלגל על הלשון ביתר קלות מאשר לומר- 'גרביים שחורות' ולא 'גרביים שחורים', ונשאלת השאלה: מדוע מילה זו הייתה כה קשה 'להגייה' בצורת הזכר, ואולי לדייק: מדוע היה קל יותר להתייחס לגרב כאל שם ממין נקבה?

ראשית, לציבור הרחב  יש נטייה להתייחס למילים שמסתיימות בסיומת (-יים)* בצורת הנקבה כמו במילים 'עיניים', ו'רגליים, ולכן לצד ביטויים נכונים כמו 'ידיים נשיות', 'רגליים יפות' ו'שפתיים צרות' המובאים כדבעי בנקבה, שומעים גם ביטויים שגויים נוסח 'מכנסיים מהממות', 'משקפיים איכותיות', 'אופניים ורודות' וכמובן עד לא מזמן גם 'גרביים ארוכות'.  והרי איך מבחינים אם מדובר  בזכר או בנקבה? מעבירים לצורת היחיד ומוסיפים את התואר 'גדול' או 'גדולה' למשל, וכך מגלים: 'מכנס גדול', 'משקף גדול' ו'אופן גדול'- אבל הביטוי 'גרב גדול' היה קשה מידי ל'עיכול' לרבים כפי הנראה, ו'בריחתם' לצורת הנקבה הייתה כנראה בלתי נמנעת.

שנית, כולנו נסכים שמבחינה הגייתית קל יותר לומר: "על הרגליים הארוכות, נועלים את הנעליים האדומות וגורבים את הגרביים... הקצרות" האם יתכן שהתייחסו למילה גרביים בלשון נקבה רק בגלל הקרבה הפיזית של הגרביים לנעליים ולרגליים שאף הן לשון נקבה? זוהי בהחלט אפשרות. אולי תופעה בשפה שנקראת מטונימיה, שבה יש שינוי במילה בגלל קרבה או סמיכות פיזית, תוכל להסביר את עניין הקרבה הפיזית ביתר בהירות. למשל, האם יצא לכם לשמוע מישהו שאומר: 'שתיתי כוסית' או 'אכלתי את כל הצלחת' בעוד שהוא התכוון בוודאי ששתה את הנוזל שבכוסית (ולא את הכוסית עצמה) או שאכל את כל המזון שבצלחת (ולא את הצלחת עצמה, רחמנא ליצלן)? בגלל הקרבה הפיזית של הנוזל לכוסית או המזון לצלחת לעיתים מחליפים במילים. דוגמה נוספת היא כותרת בעיתון בנוסח'התקשורת אשמה', בעוד שוודאי היה אמור להיכתב: 'העיתונאים אשמים', ובשל הקרבה הפיזית בין ה'עיתונאים'ל'תקשורת' פשוט החליפו בין המילים שם. אם במילה 'גרב'התרחשה סוג של גרירה בנוסח המזכיר מטונימיה, אז קל יותר להבין את השימוש בה כמילה בנקבה.

יש הזועמים על ההחלטה :"אז אולי כבר שיאשרו 'שתי שקל' ו 'שלוש אחוז' ושאר רעות חולות בשפה?", ויש המלבים את האש: "אז אולי נכשיר גם את מינם של מכנסיים לנקבה, שהרי גם הם סמוכים לרגליים כמו הגרביים?" יש המפריזים: "אז בואו נסגור את האקדמיה, כי ממילא נכנעים לדעת הציבור", ויש שחשבו בתום לב שמדובר בכלל בבדיחה של האחד באפריל!

מחד אני חייבת לומר שהחשש המובע בדבריהם הגיוני וצודק, וכאוהבת השפה אף אני נחרדת מעליית 'שתי שקל' אי פעם לשלטון, אולם מאידך סבורה שיש לשקול בפעמים נדירות וחריגות בלבד התחשבות בדעת הציבור הרחב.

ואגב אם בחגיגות זבד הבת ('גרב') עסקינן, עושה רושם שיש עוד מילה שמעוררת תרעומת לא קטנה בציבור וקושי לקבלה כמילה בזכר. ומדובר כמובן במילה 'צומת'.בעיניהם של שונאי 'הגרביים השחורים' מאוס אף יותר צירוף המילים 'צומת מרומזר' או צומת פקוק' ומדוע? אולי זאת כיוון שבחיצוניותה 'צומת' נתפסת כנקבה בשל האות ת' שבסופה, המאפיינת מילים נקביות נוספות כגון שבת או להבדיל, לא עלינו, אדמת, קדחת ושעלת. אולי הת' הזו היא שיוצרת את הבלבול והתסכול מצד אחד, ואת הדרישה ל'ניתוח שינוי מין' נוסף מצד שני.

האם יצליח הציבור גם הפעם 'לכופף' את האקדמיה גם בעניין זה? האם אוהבי העברית, טהרני השפה יתנגדו לענייןזה בטענה ששוב "מסרסים את שפתנו הקדושה?"

זו לא מלחמת אחים חברים, אבל אין ספק שאנחנו נמצאים בימים של 'צומת דרכים'.

* סיומת  נקראת גם 'סיומת הזוגי' שבה בדרך כלל יש זוג פריטים (למעט שיניים למשל)