המגדלור שאיננו: השופט פרופ׳ שלמה נחמיאס

השופט שלמה נחמיאס ז"ל נתבקש לעולם של מעלה לפני שנה כשהוא נושא על גבו, בגאון וברמה, תרמיל עמוס וגדוש במעשים גדולים, בתלמידים וסטודנטים שהגיעו לפסגות, במשפחה מחבקת ומעוררת גאווה והשראה. "אבד חסיד מן הארץ" אמרתי אז. ולא רק, אלא מי שהיה לי ולרבים כל כך השולחני, החומה והמחסה ביום זעם ועברה. חומה שמשנשתברה היה ברור כי אין לה חליפין ואין לה תמורה.

״אני מרצה לשופטי העליון על שיקול דעת במשפט״, אמר לי ברגע של התוודות. חשתי כרבים כי מולי עומד לא רק מורה נבוכים, אלא אדם רם ונישא שרבים כל כך, גם שופטים מורמים מעם, שותים את השקפותיו ותובנותיו בשקיקה. גאה הייתי לספר לכולם מי הוא יו"ר וועדת המלגות של המכללה. אבל, השופט נחמיאס לא חש ולא התנהג כמורם מעם. ממש לא. תלמידיו היו לו כבנים אהובים. דאגתו להם ולנו הייתה כדאגת אב ואם לפרי ביטנם. ככה ממש.

לי ולמכללה האקדמית אשקלון אבד יורה דעה ואביר רועים ענק. למערכת המשפט אבד מגדלור גדול ממדים של צדק, אורים ותומים משפטי ושפל רוח. ידיעותיו בדברי חז"ל היו כמעיין המתגבר. חוכמתו וידיעותיו במשפט היו נכס ללא חליפין. הרצאותיו ושיעוריו היו מושא להערצתם של המונים. השופט נחמיאס היה אהוב ואוהב הבריות ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

הייתי תמיד נושא בגאון וביראת כבוד את שמו ותואריו. הייתי עומד בהיכנסו ומלווה אותו ביציאתו. בכיתי כשנתבשרתי על מותו. אני דומע כמעיין על ההספד בעודי כותב אותו, ומתגעגע כל כך לנאומיו ושיחותיו המאלפות בחוכמתם.

ביראת כבוד למורי ורבי!!!

ת. נ. צ. ב. ה
💔

הכותב:
יואל ישורון
דיקאן הסטודנטים
המכללה האקדמית אשקלון