לנצח אחי נזכור אותך תמיד

אסתר, אימו של אופיר ורובל ז״ל באה ללוויה עם צעיף צהוב ״באתי לכאן עם בגדים שחורים ודגל צהוב. זה הסמל שאהבת, בית״ר ירושלים״. השם של הקבוצה הירושלמית היה בפי כל אלה שהם  חבריו של אופיר, זה היה הסמל המאחד אותם, נוסעים יחד למשחקי הקבוצה ויחד חוזרים, מאושרים או מאוכזבים תמיד היו יחד.

אופיר, היה אחד האנשים שהכרתי כאוהד בית״ר, אדם שמיד אתה מתאהב  באישיותו הרגועה, החייכנית וכולו משדר רוגע. הנסיעה האחרונה שלי איתו ועם חיים פאפו עטון ועם אורן סעדון ואבי ביתן, היייה בעונה שעברה למשחק באיצטדיון טרנר בבאר שבע שם שיחקה בית״ר נגד הפועל המקומית. האוירה ברכב הייתה שמחה, ישבנו יחד ביציע הכבוד שם אתה יכול לעודד את בית״ר בלי להכעיס את אוהדי באר שבע. אופיר, מתנהג כאילו פעם ראשונה בכדורגל ותמיד מתרגש. בסיום המשחק לפי הבעת הפנים, ידעת מה התוצאה. 

את אופיר צריך לזכור תמיד ולו רק בגלל טוב ליבו, חיוכו ואופיו הנח. עם אופיר מדברים רק כדורגל עם החברים הקרובים שם הרגשות מעורבים, שם כולם או שמחים או פנים תשעה באב חלילה.

נפרדנו היום (ראשון) מאדם שהוא לתפארת העיר אשקלון, מותו מכניס אותנו לפרופורציות על החיים השבירים, על הים האכזר אותו הוא כל כך אהב. יהי זכרו ברוך.