העימות, מנקודת מבט אמריקאית

‎"אוי העימות הזה כבר לא היה מצחיק הוא היה מעורר רחמים
‎ואם היו אומרים לי שמדובר כאן במועמד לנשיא ארה"ב ולא הייתי יודעת במי מדובר, אני חושבת שהייתי מחפשת את המצלמה הנסתרת.

‎ביידן עמד שם ודיקלם שורות ורבליות שנראה שעוזריו הנאמנים הכתיבו לו מראש. אפילו האינטונציות הקוליות לא היו במקומן המתאים ולרגע נראה לי שממש חסר לו אויר כדי להצליח לסיים את המשפט.

‎"סליפי ג'ו" פשוט ניצב שם ונראה כמו ילד אבוד שמחפש את אימא שלו בקניון.
‎מדיי פעם הוא ניסה לשוות לעצמו מראה מחויך שהפך את הפארסה הטלוויזיונית האומללה הזאת לקשה לצפייה עוד יותר.
‎וכמו מיליארדי צופים בעולם אני די בטוחה שלא הייתי היחידה שחשבה לעצמה,האם האנשים התומכים בו באמת מאמינים שהוא האיש שאמור להיות המנהיג של המעצמה החזקה בעולם"?.

‎תקוותי האישית היא שדונלד טראמפ, יחזור במהרה להנהיג את אמריקה ואני משוכנעת שתהיה לכך השפעה מיידית על קצב מיגור הרשע המפלצתי שהשתלט על איזורינו ובמהרה נחזה בשיפור ניכר, שאינשאללה יביא להשמדה מוחלטת של האיסלאמונאצים.

‎לא מקנאה לרגע במפלצות הטרור ובאויבינו מכל עבר המשוועים לראות את ביידן מנצח שוב. כאשר טראמפ יחזור, ישובו עימו גם התקווה, גם הסימפטיה לישראל, גם הניצחונות
‎ואני מייחלת בכל ליבי שגם החטופים שלנו.

‎אין לי ספק שכאשר טראמפ ישוב לכס הנשיאות, זאת תהיה מכת מחץ לטרור המזרח-תיכוני ומן הסתם גם תפחתנה באופן מיידי התופעות האנטישמיות העולמיות שפרחו כל-כך בתקופתו של ביידן.

‎מחזיקה אצבעות לדונאלד טראמפ

‎שבת שלום חברים".

רוית דניס לנדסברג - ניו ג׳רזי