האם העברית היא שפה של הביוקר

 מה אומרים הנתונים?

חנויות בגדים, חנויות מוצרי חשמל ומסעדות - כמעט כולן נושאות שמות לועזיים מצלצלים. הידעתם שבקניון רמת אביב 79% מהשלטים הם בלועזית, לעומת 35% בקניון פסגת זאב בירושלים (שבסביבתו מתגוררת אוכלוסייה בעלת צביון דתי) ו38% בבאר שבע?* ובכל זאת מדוע דווקא באנגלית?

האם כי באנגלית זה מצלצל טוב יותר?

פרופ' יעקב הורניק, מומחה לשיווק מאוניברסיטת תל אביב מסביר: "יש לנו תחביב להיתלות בשמות לועזיים. באנגלית זה נשמע טוב יותר ויש תחושה שאם השם לועזי אז יש למוצר מגע של חו"ל".

האם כי זה נותן אשליה של חו"ל?

לסער פרידמן, מנכ"ל חברת Open למיתוג ופרסום התשובה מאוד ברורה: "אנגלית זה חו"ל, זה ניו יורק, זה לונדון, גם אם תודֶה וגם אם לא תודֶה, אתה רוצה להיות כמוהם".

ואולי אנחנו הצרכנים רוצים לקנות אשליה כי כאשר נכנסים ל''קופי שופ'' במקום לבית קפה (כמו החבר'ה מסיינפלד או מ''סקס והעיר הגדולה''), אנחנו מרגישים לפתע פתאום שתל אביב היא כמו ניו יורק, ושרמת גן היא מעין סניף של לונדון. השמות הללו מביאים אלינו, לכאורה, מעין ענן בינלאומי המדיף ריח ניחוח שאנו כמהים אליו".

האם כי זה יותר סקסי?

אחד המשווקים שמוצריו מופיעים בכיתוב לועזי בלבד אמר: "מי קונה מותג עם כיתוב בעברית? היום הכול חייב להיות באנגלית ועם כמה שפחות עברית. זה יותר סקסי".

מותג ששמו נודף בינלאומיוּת הוא צעיר ומושך יותר. האם כי בעברית זה נשמע נחות?

אחד המשווקים מתריס: "הצרכנים לא רוצים כיתוב בעברית, כי לא כל הלקוחות תופסים את שם המותג בעברית כאיכותי.

קחי למשל כל מיני מוצרי טיפוח לנשים. שם המותג הוא באנגלית?

מצוין. בצרפתית או איטלקית? עוד יותר טוב. אם היה כתוב עליו בעברית הן היו חושבות שמדובר במוצר נחות יותר..." ובכל זאת האם יש 'חזרה בתשובה' לעברית. בשנים האחרונות השמות העבריים מתרבים והולכים - בעיקר בתל אביב ובעקבותיה בערים נוספות. כך, למשל, מסעדת פודארט נהפכה ל"חדר האוכל", השף אייל שני פתח את "מזנון", שמשלב בין אוכל עילי לאוכל רחוב והשף מאיר אדוני פתח מסעדה בשם "המזללה".

מקומות נוספים שנפתחו בשנים האחרונות ומתהדרים בשמות עבריים, כאלה שלעתים מכוונים לימים עברו ומצליחים לייצר לעסק דימוי מתוך ובתוך השפה, הם בין היתר מסעדת "הגזוזטרה" בהרצליה, רשת הסושי "אצה", בוטיק "המייסדות" באבן יהודה, הפאב "בר יהודה" בקיבוץ יגור, קפה "שלג" בתל אביב, גלריה "החללית", מועדון "המרקיד", הבר-מסעדה "גזוז", הפאב "אליעזר" וחנות הנעליים "בהונות" בתל אביב. הבחירה בעברית היא לא רק תוצאה של חשיבה פרקטית או נוסטלגית של געגוע לעבר, אלא באופן משמח, נובעת גם משיקולים של מיתוג, וכיום שמות בעברית הם פשוט אופנתיים יותר.

אז אולי בכל זאת העברית היא השפה של ה"ביוקר"?! *כך לפי סקר שערך ד"ר בנצי נחמן, מומחה לחדשנות, יזמות ושיווק מקורות:

1.​שם המותג: בעברית זה נשמע יותר רע- אורנה יפת

2. להילחם על העברית

3.​למרות החוק: העברית נעלמת מהשלטים בקניונים מירב קריסטל 4. תחיית השפה העברית- רותי לוי עדיה פיטרמן