הנהלת האתר
23.12.10 / 08:44
[flagallery gid=14 name="Gallery"] צילום: גל חזיזה כשבועיים לאחר סגירת קו הרכבת לאשקלון עבור
התחלתי שאת המסעי למרכז אני יחל עם רכב פרטי ולכן צירפתי את חברי שגיב שלום לתחקיר. הנסיעה החלה בשמונה וחצי בבוקר דרך תחנת הרכבת שנמצאת בקוסמוס שהפעם לשם שינוי החנייה הייתה ריקה ובשפע וגם התחנה נראתה די שוממה משם המשכנו את דרכנו לכביש המחבר בין אשקלון – לתל אביב הנסיעה שאורכה בערך כ 50 דקות ברכבת התארכה לשעה ועשרים דקות מלאת פקקים ועצבים לאחר הסתובבות קלה באזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה מתקבל הרושם שאנו לא נמצאים בארץ ישראל אלה באזור תיירות של מדינה מהעולם השלישי רוב התחנה המרכזית הישנה והחדשה הייתה מלאה בפלטים ועובדים זרים והרגשנו שאנחנו תיירים במדינה שלנו. לאחר שתיית פחית קולה הרגשתי שיש צורך לרוקן קצת מעודפי הנוזלים שנצברו בגופי והחלטי להמר ולבקר בשירותים בתחנה המרכזית שנראים מזעזעים, בשירותים המוזנחים הודבקו מדבקות של דרישת עבודה מיצאניות. בשעה 12:00 לאחר שנפרדתי מידידי שגיב עליתי על אוטובוס קו 300 לאשקלון מעשה שלא עשיתי מאז היותי חייל(התרגלתי לרכב) שילמתי 19.70 ₪ ונראה כי אני היחידי ששילמתי מחיר מלא כי האוטובוס רובו ככולו היה מלא חיילים בפעם הלא יודע כמה הרגשתי את ההרגשה שאני משמש ככרית שחייל שכנראה חזר משבוע שטח נרדם על כתפי הרכה. בשבילי זה היה טיול חוויתי חד פעמי אבל בשביל אלפי אשקלונים שצריכים לעבור את אותו "חוויה" מידי יום זה סיוט כולי תקווה שהפעם באמת זו הפעם האחרונה שפסי הרכבת שכל כך התרגלנו אליהם יושבתו בפעם האחרונה.
