הנהלת האתר
04.09.13 / 10:19
אי אפשר! צמד מילים אלו הם צמד המילים הנפוץ ביותר באשקלון לפחות בשלושת החודשים האחרונים. "אי אפשר"
אי אפשר! צמד מילים אלו הם צמד המילים הנפוץ ביותר באשקלון לפחות בשלושת החודשים האחרונים. "אי אפשר" להחליף את השלטון הנוכחי. "אי אפשר" לשנות את אשקלון. "אי אפשר" להביא את רמת החינוך בעיר לזאת של מרכז הארץ וכמובן, ה"אי אפשר" הנפוץ ביותר הוא שאי אפשר שבאשקלון שתהיה ראש עיר אישה.
בחודשים האחרונים אני נפגשת עם הרבה מאוד מתושבי העיר. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים. תושבים מצפון העיר ותושבים מדרום העיר. משכילים בעלי תואר אקדמי
[caption id="attachment_29121" align="alignright" width="336"]
לאה מלול, כן זה אפשרי[/caption]
ואחרים בעלי ניסיון חיים, אנשים עשירים, ממעמד הביניים ועניים. אין זה משנה מי הם התושבים, תמיד תמצאו שחלקם הארי טוען ש"אי אפשר". בעיקר שאי אפשר לשנות את העיר. שמה שהיה הוא שיהיה. שגורלה של העיר נחרץ ואנו לעולם לא נגיע לרמות השכר, ההשכלה, רמת חיים ואיכות חיים כמו במרכז הארץ.
גישה זאת היא אולי הגורם הסביר ביותר להשתתפות מאוד מביכה של תושבי העיר בבחירות המוניציפאליות בשנת 2008. בבחירות אלו הצביעו רק כ 47% מכלל בעלי זכות הבחירה ולמעשה ראש העיר נבחר ע"י 12% מתושבי העיר בלבד. מה שאומר ש 88% מתושבי העיר לא תמכו בו או שפשוט התייאשו מלהחליפו.
רבי עקיבא אמר בפרקי אבות פרק ג משנה ט"ו, "הכול צפוי והרשות נתונה". הקדוש ברוך הוא צופה במתרחש אבל הרשות נתונה לכול אחד ואחד מאיתנו לבחור את דרכו ולפעול על פי רצונו. זאת בניגוד לטענה האסלאמית הטוענת ש"הכול מכתוב", משמע שהכול נגזר מראש ולנו , לבני אנוש, לא נותר לעשות דבר אלא לצפות מהצד באירועים החולפים לנגד עניינו מבלי יכולת להשפיע על כיוונם.
תפיסת העולם היהודית הייתה לאורך כול ההיסטוריה ועדיין כזאת שעודדה אותנו להאמין שגורלנו נתון בידינו ואנחנו צריכים לבחור ולהחליט על מעשינו. תפיסת ה "אי אפשר" מנוגדת לתפישת היהדות ומנוגדת לתפיסה של מדינת ישראל. כאשר דוד בן גוריון חכך בדעתו אם להצהיר בה' באייר על הקמת המדינה היהודית, היו רבים שטענו נגדו שזה פשוט בלתי אפשרי או במילים אחרות "אי אפשר". הם טענו שהסכנות מהמדינות השכנות גדולות מידי, שכלכלית המדינה לא תחזיק מעמד, שאין תמיכה ממדינות העולם ושבכלל כדאי לחכות. למזלנו דוד בן גוריון החליט ש"כן אפשר".
נולדתי, גדלתי וחונכתי בבית יהודי, אני חייה במדינת ישראל המודרנית והחופשית ואני מצהירה בזאת שהכול אפשרי!
כול מה שצריך זה אמונה ונחישות. אמונה ביכולתנו לשנות, האמונה שניתן לשנות והאמונה שצריך לשנות וכמובן האמונה שלא "הכול מכתוב" אלא שאנחנו יכולים להשפיע על גורלנו. אנחנו יכולים לעשות מעשה. אבל עם האמונה צריך את ה
נחישות. הנחישות לקום בבוקר ולהגיד אני יכולה לשנות ואכן לעשות את השינוי. הנחישות שלא לשמוע את אלו הטוענים ש"אי אפשר", הנחישות להמשיך ולשנות למרות הקשיים.
העיר אשקלון שקעה בשנים האחרונות במין עצלנות נינוחה שלא מחייבת אף אחד למאמץ מיוחד (ובמיוחד את הממונים בעיר על העשיה). דבר משמעותי לא השתנה בעיר (חוץ מהכיכרות כמובן), את המרינה בנו לפני 18 שנה, את היכל התרבות בנו פחות או יותר באותה התקופה, גם המכללה הוקמה לפני יותר מ 10 שנים. אין בעיר שום דבר חדש! עיר שקופאת על שמריה, עיר שנשארת באותו מקום היא למעשה עיר שהולכת אחורה, עיר שנסוגה. המדינה, הערים במדינה ובמיוחד ערי מרכז הארץ מתקדמים, משתנים רצים קדימה. ואילו אנחנו, אנחנו מתנייעים בעצלתיים, לא משתנים ולא מתקדמים.
אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה. וכול שנה מביאה עימה תיקווה לשינוי, תיקווה להתחדשות, לשנה טובה יותר. אני תיקווה שאכן שנה זאת תעמוד בסימן דרך חדשה שתוביל את העיר אשקלון לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם כבר הרבה שנים. שנה טובה ומתוקה לכולנו!
לאה מלול, כן זה אפשרי[/caption]
ואחרים בעלי ניסיון חיים, אנשים עשירים, ממעמד הביניים ועניים. אין זה משנה מי הם התושבים, תמיד תמצאו שחלקם הארי טוען ש"אי אפשר". בעיקר שאי אפשר לשנות את העיר. שמה שהיה הוא שיהיה. שגורלה של העיר נחרץ ואנו לעולם לא נגיע לרמות השכר, ההשכלה, רמת חיים ואיכות חיים כמו במרכז הארץ.
גישה זאת היא אולי הגורם הסביר ביותר להשתתפות מאוד מביכה של תושבי העיר בבחירות המוניציפאליות בשנת 2008. בבחירות אלו הצביעו רק כ 47% מכלל בעלי זכות הבחירה ולמעשה ראש העיר נבחר ע"י 12% מתושבי העיר בלבד. מה שאומר ש 88% מתושבי העיר לא תמכו בו או שפשוט התייאשו מלהחליפו.
רבי עקיבא אמר בפרקי אבות פרק ג משנה ט"ו, "הכול צפוי והרשות נתונה". הקדוש ברוך הוא צופה במתרחש אבל הרשות נתונה לכול אחד ואחד מאיתנו לבחור את דרכו ולפעול על פי רצונו. זאת בניגוד לטענה האסלאמית הטוענת ש"הכול מכתוב", משמע שהכול נגזר מראש ולנו , לבני אנוש, לא נותר לעשות דבר אלא לצפות מהצד באירועים החולפים לנגד עניינו מבלי יכולת להשפיע על כיוונם.
תפיסת העולם היהודית הייתה לאורך כול ההיסטוריה ועדיין כזאת שעודדה אותנו להאמין שגורלנו נתון בידינו ואנחנו צריכים לבחור ולהחליט על מעשינו. תפיסת ה "אי אפשר" מנוגדת לתפישת היהדות ומנוגדת לתפיסה של מדינת ישראל. כאשר דוד בן גוריון חכך בדעתו אם להצהיר בה' באייר על הקמת המדינה היהודית, היו רבים שטענו נגדו שזה פשוט בלתי אפשרי או במילים אחרות "אי אפשר". הם טענו שהסכנות מהמדינות השכנות גדולות מידי, שכלכלית המדינה לא תחזיק מעמד, שאין תמיכה ממדינות העולם ושבכלל כדאי לחכות. למזלנו דוד בן גוריון החליט ש"כן אפשר".
נולדתי, גדלתי וחונכתי בבית יהודי, אני חייה במדינת ישראל המודרנית והחופשית ואני מצהירה בזאת שהכול אפשרי!
כול מה שצריך זה אמונה ונחישות. אמונה ביכולתנו לשנות, האמונה שניתן לשנות והאמונה שצריך לשנות וכמובן האמונה שלא "הכול מכתוב" אלא שאנחנו יכולים להשפיע על גורלנו. אנחנו יכולים לעשות מעשה. אבל עם האמונה צריך את ה
נחישות. הנחישות לקום בבוקר ולהגיד אני יכולה לשנות ואכן לעשות את השינוי. הנחישות שלא לשמוע את אלו הטוענים ש"אי אפשר", הנחישות להמשיך ולשנות למרות הקשיים.
העיר אשקלון שקעה בשנים האחרונות במין עצלנות נינוחה שלא מחייבת אף אחד למאמץ מיוחד (ובמיוחד את הממונים בעיר על העשיה). דבר משמעותי לא השתנה בעיר (חוץ מהכיכרות כמובן), את המרינה בנו לפני 18 שנה, את היכל התרבות בנו פחות או יותר באותה התקופה, גם המכללה הוקמה לפני יותר מ 10 שנים. אין בעיר שום דבר חדש! עיר שקופאת על שמריה, עיר שנשארת באותו מקום היא למעשה עיר שהולכת אחורה, עיר שנסוגה. המדינה, הערים במדינה ובמיוחד ערי מרכז הארץ מתקדמים, משתנים רצים קדימה. ואילו אנחנו, אנחנו מתנייעים בעצלתיים, לא משתנים ולא מתקדמים.
אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה. וכול שנה מביאה עימה תיקווה לשינוי, תיקווה להתחדשות, לשנה טובה יותר. אני תיקווה שאכן שנה זאת תעמוד בסימן דרך חדשה שתוביל את העיר אשקלון לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם כבר הרבה שנים. שנה טובה ומתוקה לכולנו!
