מי מגן על הילדים בתוך השירותים בגן?

על פי הנהלים בגן טרום החובה, שבו מתחנכים כ-30 ילדים, סייעת או גננת צריכה ללוות את הילדים לשירותים, כדי למנוע מקרי תקיפה. אמו הנסערת של א' מיהרה אל הגן בניסיון להבין כיצד אירוע שכזה מתרחש בגן בלי שאיש צוות היה מודע לו. "רציתי לדעת איך דבר כזה נורא מתרחש ואף אחת מהגננות או הסייעות לא ראתה ולא שמעה ואיך זה לא נמנע?", קבלה.

אם נוספת מהגן מספרת על מקרה דומה שבו היה מעורב אותו הילד. גם במקרה הזה איש מאנשי הצוות לא היה מודע למתרחש. "הבן שלי לא דיבר מאז שחזר מהגן ולקח לו זמן להיפתח ולספר מה קרה לו. הייתי מזועזעת, איך לילד בן 4 יש ידע מיני או נטיות כאלה לתקוף מינית ילדים בגן. מאיפה זה בא לו?", אמרה בזעם ל-mako.

בעקבות תלונות ההורים מיהר אגף החינוך של עיריית אשקלון לשגר לגן פסיכולוגים, עובדי רווחה ואנשי מקצוע. ובמקביל, הוריו של הילד זומנו לשיחה על מנת להבין מה הרקע למעשי בנם. מספר הורים שקלו להעביר את ילדיהם לגן אחר. "הבן שלי עדיין לא התאושש ממה שקרה. עדיין קשה לו לישון והוא בוכה לפעמים. הציעו לו טיפול אצל פסיכולוג וזה מה שנעשה", סיפרה אחת האימהות.

דוברת עיריית אשקלון, אושרה סגל מסרה: "אין מדובר בתקיפה מינית. הנושא טופל בהתייחסות מלאה של כלל הגורמים המקצועיים ומפאת צנעת הפרט איננו יכולים להוסיף פרטים בנושא. כיום הפעילות בגן מתנהלת כסדרה והמקרה לא חזר על עצמו".

על פי החוק, הילד אינו בר עונשין, לא ניתן להעמידו לדין מבחינה פלילית ולכן הטיפול בו הוא יותר בהיבט הפסיכולוגי. הגננות קיבלו הוראה לפקח יותר על הנעשה בגן כדי למנוע הישנות מקרים בעתיד.

 לא עובר לבד

בניגוד לעמדת העירייה, ד"ר ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י האגודה להגנת הילד, גורסת שמקרה כזה בהחלט מוגדר כתקיפה מינית.  "מזה זמן רב שהרחבנו את ההגדרה לתקיפה מינית", היא אומרת. "לא מדובר רק במבוגר שפוגע בילד, בהרבה מהמקרים שהגיעו לאל"י אלו הם ילדים בגיל 4, 10 או 15 שפוגעים בילדים אחרים. המוטיבציה של הילדים האלו היא אירוטית או מוטיבציה של פגיעה, בניגוד למשחק, יש כאן רצון של שליטה וכוח. אם ילד בן ארבע נפגע בעצמו או נחשף לסרטים פורנוגרפיים, הדרך שלו לעבד את האינפורמציה הבלתי אפשרית הזו, הגורמת לו לחרדה ולאימה, זה לעשות את אותו הדבר לילד אחר, ולהפוך מן הקורבן שעשו לו, לפוגע שעושה, זו הדרך להתגבר על חוסר האונים שלו".

לדבריה, במקרה המתואר יש מספר עובדות שמצביעות שלא מדובר במשחק: "זו לא הייתה פעולה חד פעמית, אלא מצב מתמשך, ושנית, ואף חמור יותר שהילד ניסה להסתיר את הדבר, כי הוא ידע שהוא עושה משהו לא בסדר, ושזה אסור. אילו זה היה רק משחק בעיניו, הוא היה עושה את זה באמצע הגן". 

ד"ר צימרין מסבירה שכדי לגלות את הדברים האלה, ההורים צריך ליצור בבית אווירה שמאפשרת לילד לספר כאשר מתרחש משהו לא תקין. "האינדיקטורים שיכולים לעזור להורים לגלות זאת הם: כאשר הילד לא רוצה ללכת לגן, יש לברר את הסיבה. לעיתים יש סימנים פיזיים, כמו בגדים מלוכלכים, תחתונים עם טיפת דם, סימנים על הגוף של פגיעה. כאשר ילד מראה פחדים, יש לו בעיות אכילה, בעיות שינה, ומתחילה להופיע רגרסיה לשלבים התפתחותיים מוקדמים כמו הרטבה, הוא פחד לעזוב את אימא, נכנס לארון ולא רוצה לצאת, ונמצא במצב של דיכאון". 

היא מדגישה שלמרות הקושי לכנות בן ארבע "עבריין מין" עדיין ישנם ילדים שיש להם התנהגות מינית בלתי הולמת, ויש לטפל בזה כיוון שזה לא עובר לבד. "ילד לא נולד עם צורך לאנוס ילד אחר, הוא לומד את זה. באל"י אנו מטפלים בילד הפוגע, שלפעמים הוא גם הקורבן, וגם בסביבה. מובן, שאי אפשר לעבור לסדר היום. הגן באשקלון זקוק לעבודה של מומחים בנושא הזה כדי להרגיע את ההורים והילדים, יש לנו הצגות המותאמים לגילאים הללו, והמסר שהן מעבירות הוא הבחנה בין מגע חיובי ומגע שלילי".