27.04.15 / 11:40
האישה בגדה וילדה ילד אחרי שבעה חודשים מיום שהתגרשה ולמרות זאת לא יחשב כממזר. הרבנים מצאו פגמים בהליך הנישואין של בני הזוג
למרות שהאישה בגדה בבעלה והרתה ככל הנראה לאחר, קבעו רבני בית הדין הרבני כי הילד אינו ממזר. המעד נחשב כנדיר ובית הדין אף אישר לבצע בדיקת רקמות לקבוע מי האב, למרות שהבדיקה צפויה להוכיח שהאב הוא האדם איתו האשה בגדה. הסיבה על פי הדיינים היא שהנישואין היו פגומים מתחילתם.
הזוג נישא לפני כעשר שנים, אולם הנישואין החזיקו שנה וחצי. הבן נולד אחרי 7 חודשים מופיע במרשם האוכלוסין כבנו של הגבר, אך זה טוען כעת כי אינו האב, ודורש לשנות את הרישום בהתאם. לדבריו, הוא ואשתו חיו בנפרד כבר כמה חודשים לפני הגירושים, ולא קיימו יחסי-אישות.
משמעות השינוי הנדרש היא הכרזה על הילד כממזר, שאינו יכול להינשא לעולם, שכן תחילת ההיריון הייתה בתוך תקופת הנישואים. לכן יש למשרד המשפטים ולבתי הדין סמכות לאסור את ביצוע הבדיקה שתוכיח זאת - וכך הם נוהגים בדרך כלל. מדיניות משפטית-הלכתית זו של "עצימת עיניים", נועדה לצמצם את מספר הממזרים - ולהגן על טובת הילד.
על מנת לאפשר בכל זאת את שינוי הרישום במשרד הפנים, ביקש הגבר לבטל למפרע את הנישואים – כך שגם הוכחה גנטית של האבהות,לא תפגע במעמדו של הילד. לטענתו, אחד מעדי החופה ב-2005 הוא גם בן דודו של החתן, וגם אינו שומר שבת – שני פגמים הלכתיים הפוסלים אותו לתפקיד ומונעים את חלוּת הקידושין.
האם הגישה אף היא תצהיר שבו היא מבקשת להתיר את הנישואין, ובדיון בתיק הודתה כי בנה איננו מבעלה. לדבריה, היא קיימה קשר קבוע עם אדם אחר תוך כדי נישואיה - ואין בלבה ספק כי הוא אבי בנה.
הדיינים - הרב אהרן כץ (אב בית הדין), הרב ישי בוכריס והרב אליהו אריאל אדרי – וידאו כי העד אכן היה פסול, ואתמול (יום ראשון) הכריעו כי "לאחר שהתברר בלא ספק כי אחד מעדי הקידושין היה בן דודו, אין ספק כי הבן אינו אסור לבוא בקהל", ולכן בכל מקרה "לא תונף על הילד חרב הממזרות".
בית הדין דחה את החשש כי הנישואים תקפים גם בעד אחד, או כי אנשים נוספים שהשתתפו בחתונה היו עדים למעשה הקידושים, ובאופן חריג קבע: "בלא קשר לעניין התרת הנישואין למפרע, הבן לא יהא ממזר, אף אם תוצאת בדיקת הרקמות תורה כי הוא בנו הביולוגי של אדם אחר, יהודי".
היועץ לשיפוט רבני של הנהלת בתי הדין, הרב עו"ד שמעון יעקבי, הסביר כי הדיינים לא ביטלו לבסוף את הנישואים באופן רטרואקטיבי, זאת מאחר שבני הזוג כבר התגרשו ממילא, ולא הייתה כל משמעות להתרה נוספת של הקשר ביניהם.
שאלת הממזרות לא נפתרה, אפוא, בפסילת הקידושין בפועל ובהכרזה כי לא היו תקפים מלכתחילה - מעשה מורכב וחמור-יחסית בהלכה - אלא בצירוף כלל הנסיבות המקלות של התיק ("ספק ספיקא", ספק על ספק), באופן המאפשר, על פי שיטות מקובלות בפוסקים, להתיר את הילד החשוד כממזר – איסור שחומרתו היא בכל מקרה ברמה נמוכה יותר.
אף שבקשתם של שני בני הזוג מבית הדין לביצוע בדיקת רקמות נענתה בחיוב, סיבכה את עצמה האישה בעניין אחר, כשגרמה לדיינים להטיל ספק ביהדותה, מה שעלול להוביל לשינוי משמעותי לרעה במעמדה האישי.
במסגרת הדיונים בתיק התברר כי היא התגיירה כשנה לפני נישואיה, במהלך השירות הצבאי, אך בפני הדיינים הודתה כי "לא שמרה שבת מעולם ולא נהגה בכל סממן יהודי – רק חדלה לאכול בשר וחלב יחד", לשון פסק הדין, וזאת אף שקבלת מצוות הדת היא תנאי סף לגיור.
"בית הדין תמה על העובדה כי אישה שהתגיירה סמוך לנישואיה, קיימה תוך כדי נישואיה קשר אישות תכוף עם אדם אחר", כתבו הדיינים, והעירו כי די בהצהרתה שמעולם לא שמרה שבת כדי לדון בתוקף הגיור. הם העבירו את הבדיקה בעניין לבית הדין שבו התגיירה, וקבעו כי עד להכרעה היא ובנה יהיו "מעוכבי חיתון" מחשש כי אינם יהודים.
