04.01.17 / 06:48
היא הייתה המנהלת האגדית של בתי הספר ״רותם״ ״ואומנויות״ אותו הקימה. תלמידיה, למרות התדמית הקשוחה שלה, אהבו אותה אהבת
אמת. הורים לילדים בבתי הספר סגדו לה
זיווה וולך, 77, הלכה אמש לעולמה. היא הייתה המנהלת ואם אפשר לתת לה תאור הולם באמת את אישיותה, הרי בקלות היא ״אם כל המנהלות״. וולך, הייתה נשואה ואם לשניים, נולדה בישראל ועסקה במשך כל חייה בהוראה. וולך חינכה אלפי תלמידים ונחשבת לדמות חינוכית למופת. את ראשית דרכה בתחום ההוראה החלה כמורה חיילת בבית ספר "מעיין", המשיכה לבית הספר "גורדון" בשכונת גבעת ציון ובבית ספר "בית יחזקאל" בשכונת אפרידר. בהמשך ניהלה את בית ספר '"רותם" בשכונת שמשון ועד מהרה הטביעה את חותמה. בית הספר היה אז בין היחידים בשכונה ולמדו בו מאות תלמידים.
למרות שמדובר היה בשכונת מצוקה הצליחה וולך בדרכה החינוכית המיוחדת להפוך את בית הספר לבעל שם ומרבית תלמידיו נחשבו למצטיינים. בשנת 1986 הקימה וולך את בית הספר הייחודי לאומנויות בשכונת מגדל והצליחה ליצור אינטגרציה ולהפוך אותו לבית הספר הראשון והמוביל המציע לימודי אמנות לצד לימודים עיוניים ומדעיים כולם ברמה הגבוהה ביותר. בית ספר "אומנויות" בניהולה של וולך נחשב למוסד חינוכי במתכונת הקלאסית של בית ספר יסודי ותיכון. במשך שנים רבות בית הספר הפך עבורה לבית ראשון ותלמידיה היו כילדיה הפרטיים.
וולך השקיעה בעבודתה ימים כלילות, היא נותרה בבית הספר שעות רבות מעבר לשעות העבודה המקובלות וכל זאת ללא שכר.
שכרה היה הצלחת התלמידים שהניבו תוצאות יפות. היא הצליחה להעלות את הממוצע העירוני בבחינות הבגרות והציבה את העיר אשקלון בדירוג ארצי גבוה. בין היתר זכתה מקהלת בית הספר בתחרות בינלאומית של מקהלות אשר הציבה את העיר על המפה העולמית. כמו כן, תרמה וולך רבות מניסיונה למועצת העיר, הייתה חברה בקרן מלגות וחברה בוועדת הרפרטואר של היכל התרבות. ביחד עם תלמידיה פעלה בהתנדבות וסייעה לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, היא ותלמידיה דאגו לעיצוב ולסביבה נעימה ומרגיעה במחלקת הילדים של בית החולים ברזילי ובאופן קבוע ארגנו מסיבות חנוכה ופורים בבתי אבות ברחבי העיר.
בתום 17 שנות ניהול בית הספר "אומניות" פרשה וולך לגמלאות והותירה אחריה אלפי תלמידים שבזכות החינוך שהטמיעה בהם הפכו לדור מצטיין ולתפארת מדינת ישראל.
*ההספד שנשא ראש העיר, איתמר שמעוני, בהלווייתה של זיוה וולך ז"ל:* הספד ראש העיר, איתמר שמעוני: אנו מלווים היום למנוחת עולמים את זיווה וולך זכרה לברכה, יקירת העיר אשקלון ואשת חינוך מהגדולות שידעה העיר אשקלון מעודה. מעט מאוד אנשים הפכו את החינוך למפעל חיים של ממש עבורם. זיווה הייתה אחת מהם. משך כל חייה עסקה זיווה בחינוך והוראה, חינכה אלפי תלמידים ונחשבת עד עצם היום הזה לדמות חינוכית למופת. את ראשית דרכה בתחום ההוראה החלה כמורה חיילת בבית הספר 'מעיין' באשקלון, המשיכה לבית הספר 'גורדון' שבשכונת גבעת ציון בבית הספר 'בית יחזקאל' שבשכונת אפרידר. בהמשך ניהלה את בית הספר 'רותם' בשכונת שמשון ועד מהרה הטביעה גם בו את חותמה. בית הספר היה אז בין היחידים בשכונה ולמדו בו מאות תלמידים. למרות שמדובר היה בשכונת מצוקה הצליחה זיוה, בדרכה החינוכית המיוחדת, להפוך את בית הספר לבעל שם ומרבית תלמידיו נחשבו למצטיינים. בשנת 1986 הקימה זיוה את בית הספר הייחודי לאומנויות באשקלון והצליחה ליצור אינטגרציה ולהפוך אותו לבית הספר הראשון והמוביל המציע לימודי אמנות לצד לימודים עיוניים ומדעיים, כולם ברמה הגבוהה ביותר. במשך שנים רבות בית הספר היה עבורה לבית ראשון ותלמידיה היו כילדיה. זיוה השקיעה בעבודתה ימים כלילות, היא נשארה בבית הספר שעות רבות מעבר לשעות העבודה המקובלות וכל זאת ללא שכר. שכרה היה הצלחת התלמידים, שהניבו הישגים מרשימים ביותר בקנה מידה ארצי. היא הצליחה להעלות את הממוצע העירוני בבחינות הבגרות והציבה את העיר אשקלון בדירוג ארצי גבוה במיוחד. בזכותה, שמו של בית הספר יצא למרחוק ועד מהרה הפך לאחד ממוסדות החינוך המבוקשים בישראל. זיווה תרמה גם רבות מניסיונה למועצת העיר, הייתה חברה בקרן מלגות וחברה בוועדת הרפרטואר של היכל התרבות. ביחד עם תלמידיה פעלה בהתנדבות וסייעה לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, היא ותלמידיה דאגו לעיצוב ולסביבה נעימה ומרגיעה במחלקת הילדים של בית החולים 'ברזילי', ובאופן קבוע ארגנו מסיבות חנוכה ופורים בבתי אבות ברחבי העיר. בתום 17 שנים פרשה זיווה מניהול בית הספר והותירה אחריה אלפי תלמידים שבזכות החינוך שהטמיעה בהם הפכו לדור מצטיין, לתפארת מדינת ישראל. אשקלון איבדה היום דמות חינוכית שלאורה הלכו אלפי תלמידים, רבים מהם כבר בעלי משפחות, שדמותה מלווה אותם עד עצם היום הזה. תלמידיה של זיווה, הפכו למעריצים שלה, כי אי אפשר היה אחרת. כל מי שזכה להכיר אותה, ללמוד ממנה ולהתחנך בצל קוַתה, ידע שנפלה בחלקו זכות גדולה מאוד. זיווה היקרה, אנו מודים לך על המורשת המופלאה שאת מותירה בעירנו אשקלון, מודים לך על תרומתך החשובה לעיצוב רוחה ודמותה של מערכת החינוך העירונית, וכואבים את לכתך מעמנו. שולחים מכאן תנחומים כנים לבעל היקר, אריה, לבן רועי ולנכדים. נוחי בשלום על משכבך ותהא נשמתך צרורה לעד בצרור החיים.
