"דלתות מסתובבות" עם צופית גרנט באשקלון

צופית גרנט, נאלצה מגיל צעיר לבחור את דרך ההישרדות שלה. היא בחרה להיצמד לאנשים הטובים שפגשה ולראות את דרכה באור שהם הציפו. גילתה את כוחה של הקהילה ובעשייה למען האחר היא צומחת בכל יום מחדש. בהופעותיה מאפשרת לאנשים להישיר מבט אל חייה, כספר פתוח וללא מורא.

שש שנים צופית רצה עם ההופעה שלה, "דלתות מסתובבות".שש שנים, והקהל רץ, ובולע כל מלה. יש לה את זה, לצוּפית, שהיא גורמת לך להאמין לכל מלה שלה. ואולי כי כל מלה אמת. זה לא מקרי שהיא כזה סיפור הצלחה. היא נוברת בתוך הנשמה שלה, שמה את הקרביים על הבמה, מדברת. לא מקריינת, לא מספרת אגדה. מתארת את הסיפור שלה. בשלושה חלקים. החלק הראשון עצוב. מאוד. אנשים בוכים. באמת. החלק השני מצחיק. והשלישי כבר קורע מצחוק.

 'תגידי, מאיפה הסבלנות לענות לכולם ולחייך ולהצטלם, ושוב לחייך. אחרי שעתיים על הבמה?'.

"אני מתה עליהם". היא עונה. והם מתים עליה.

כמו חיית במה שנכנסת לכל דמות בטוטאליות - גם ב"דלתות מסתובבות" היא עורכת לקהל היכרות עם כל המסלולים והדרכים - הטובים והרעים של חייה. כשכל זה מסתיים - אנשים בדרכם למכונית עם מחשבות ותובנות על כל כך הרבה דברים.