פרשת בשלח נכון להיום 2018

ההחלטה נבעה מכך שבני ישראל עדיין לא מאורגנים  או מסוגלים להתמודד עם עימות צבאי, והם עלולים לפחד ולרצות לחזור למצרים. ההתמודדות של בני ישראל בעת ההיא היא עם תנאי המדבר הקשים במיוחד לילדים, נשים וחולים. במדבר חם מאוד ביום ובלילה קר מאוד. חיות טרף מסתובבות בלילה ומסכנות את החלשים.

ישנו מחסור תמידי במים, ירקות ופירות. בני ישראל שנמצאים במסע ארוך ומתמשך במדבר לא יכולים לגדל גידולים חקלאיים. ישנה תקופה חדשה - העבדות הסתיימה ועליהם ללמוד לדאוג לעצמם ולקבוע לעצמם את התנהלות חייהם.

כשהיו עבדים במצרים הם לא יכלו לשמור על החוקים, המצוות והשבת. יום השבת הוא ערך עליון ומרכיב מרכזי באמונה היהודית, הוא יום מנוחה פיזית ועבודה רוחנית. משה שנבחר לשליחות ע"י אלוהים מוכיח מנהיגות וכישרון. מוטלת עליו אחריות רבה לדאוג לעם לכול צרכיו.

אין למשה מפות או מכשירי ניווט והוא נעזר "בעמוד ענן ועמוד האש". הוא צריך להתמודד מול עם של עבדים שמתלונן פעם אחר פעם על המחסור במים ואוכל. הוא חייב לתת לעם בטחון שיש להם מנהיג שמסוגל להתמודד עם הבעיות ולספק פתרונות. לבני ישראל יש שמירה אלוהית ביום ובלילה במסעם במדבר סיני.

ביציאה ממצרים משה לוקח את עצמות יוסף למסע לא"י. אלוהים הולך לפני המחנה "בעמוד ענן" ביום להראות את הדרך ובלילה "בעמוד האש" להאיר את הלילה. אלוהים אומר למשה לחנות לפני ים סוף ולחכות. פרעה בטוח שבני ישראל לכודים ולא יכולים להמשיך במסעם. מצד אחד המדבר ומצד שני ים סוף שסוגר עליהם. פרעה עדיין לא ויתר על האפשרות להחזיר את בני ישראל למצרים בכוח צבאי. הוא יוצא עם 600 מרכבות ברזל ורודף אחרי בני ישראל כדי להשיג אותם. בני ישראל רואים את הצבא המצרי מתקרב אליהם, מתמלאים פחד וצועקים לאלוהים. הם מתלוננים למשה שהם הולכים עכשיו למות במדבר. משה מרגיע אותם ואומר להם לא לפחד מפני שאלוהים ילחם עבורם בעצמו. אלוהים אומר למשה להרים את המטה ולנטות אותו על ים סוף כדי שהים יבקע לשניים ובני ישראל יעברו בתוך הים. מלאך אלוהים נעמד בין צבא מצרים ובין מחנה בני ישראל בעמוד ענן והמצרים לא היו יכולים לראות את מחנה בני ישראל. משה נוטה את ידו על ים סוף ואלוהים גורם לרוח קדים חזקה כל הלילה ומי הים נבקעים. בני ישראל עוברים דרך הים ומגיעים ליבשה בצד השני של ים סוף. המצרים רודפים אחרי בני ישראל לתוך הים. אלוהים גורם למרכבות הברזל להתנהל באיטיות רבה. הוא אומר למשה לנטות את ידו פעם נוספת על ים סוף, הים מכסה את הצבא המצרי והם טובעים במים. ביום ההוא אלוהים מציל פעם נוספת את בני ישראל ממוות והם רואים בעצמם איך צבא מצרים כולו טובע בים. קריעת ים סוף הוא אחד הניסים הגדולים ביותר שידעו בני ישראל, הם זכו לראות את גדולתו של אלוהים.

משה ובני ישראל שרים לכבוד אלוהים שיר תודה על הצלתם שנקרא "שירת הים". מרים הנביאה לוקחת תוף בידה ויוצאת עם הנשים בתופים ובמחולות.

משה ובני ישראל ממשיכים במסע במשך שלושה ימים במדבר ונגמרים להם המים. הם מגיעים למקום שהמים בו מרים ואי אפשר לשתות מהם. הם מתלוננים למשה שצועק לאלוהים וזה מראה לו עץ, שאותו הוא משליך למים, והם הופכים למתוקים. משה מבקש מהעם לשמוע בקול אלוהים, להאזין למצותיו ולשמור על חוקיו. בהמשך, בני ישראל מתלוננים שאין להם לחם. אלוהים אומר למשה שהוא ממטיר להם לחם מהשמיים והם צריכים ללקט ממנו יום ביומו בבוקר בלבד. משה ואהרון מזכירים לעם שאלוהים הוא שהוציא אותם ממצרים, הוא שומע את תלונותיהם ונותן להם בשר לאכול בערב ולחם בבוקר. בערב הם יקבלו שלו ובבוקר הם ילקטו לחם, ואלוהים ידאג לכול אחד לפי צרכיו ואין להשאיר לבוקר למחרת. אולם, העם לא שומע לדברי משה והם משאירים לבוקר והכול מתמלא תולעים. משה כועס מאוד על התנהגותם הרעה.

ביום שבת בבוקר ישנו איסור לצאת לשדה וללקט לחם. גם הפעם הם לא שומעים למשה ויוצאים ללקט בשבת, אך לא מוצאים כלום. בני ישראל קראו ללחם שהיו מלקטים כל בוקר "מן". בני ישראל אכלו את "המן" במשך 40 שנים עד שנכנסו לא"י. העם מגיע לרפידים וגם הפעם נגמרו המים והם רבים עם משה. משה צועק לאלוהים שעוד מעט יסקלו אותו באבנים. אלוהים אומר למשה לקחת את זקני ישראל ואת המטה ולהכות על הצור שיצאו ממנו מים רבים.

בהמשך, עמלק נלחם בבני ישראל ומשה מבקש מיהושע לקחת אנשים ולהילחם בהם. משה וחור עולים לגבעה כדי שיראו את משה. כשמשה מרים את ידיו בני ישראל מנצחים וכשהוא מתעייף ומוריד את ידיו - עמלק גובר על בני ישראל. ידי משה היו כבדות מאוד. לכן,לוקחים אבן ומושיבים את משה עליו ואהרון וחור תומכים את ידיו של משה למעלה. יהושע מחליש את עמלק לפי חרב. התורה מצווה עלינו למחוק את זכר עמלק מתחת השמיים בעקבות מה שעשו לבני ישראל כשיצאו ממצרים, והרגו ללא כול סיבה את הנחשלים, הזקנים והחלשים ללא רחמים. הם היו עם רע מיסודו ונלקחה ממנו זכות הקיום. התורה מצווה להשמיד את זכר קיומו. הם תוקפים ללא סיבה. עמלק אויבו הנצחי של עם ישראל הוא תזכורת קבועה שהחופש והחירות של העם היהודי אינם מובטחים אם לא נהיה חזקים תמיד עם מדינה שהיא שלנו. יש לנו לקח צורב מהשואה שבו נרצחו מיליוני יהודים. תמיד יקום אויב חדש שירצה להשמיד אותנו והוא לא זקוק לסיבה מיוחדת. העם היהודי חייב להבין זאת  עוד מיציאת מצרים.

כותב - דוד שחר