האם מותר ללמוד קבלה לפני גיל 40?

תשובה:

כדאי לנסות קודם כל להבין מה בדיוק הכוונה לאיסור לימוד הקבלה עד גיל ארבעים.

אחרי שמקדיש הרמב"ם ארבעה פרקים לרעיונות המיסטיים-קבליים על הבורא ועל הבריאה ("מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית"), הוא מסכם וכותב: "אני אומר שאין ראוי לטייל ב'פרדס' [כינוי לרובד הסוד שבפנימיות התורה ובקבלה] אלא מי שנתמלא כריסו 'לחם ובשר', ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות". במילים אחרות, אסור לאדם ללמוד את סודות התורה של הקבלה עד שלא ירכוש בקיאות קודם כל בחלק הנגלה של התורה.

גם רבי שבתי הכהן (המוכר בראשי התיבות של שמו, הש"ך), מפרשני השולחן ערוך, כותב ברוח דברי הרמב"ם: "יש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב: 'בן ארבעים לבינה'."

זהו היסוד לרעיון של הגבלת לימוד תורת הקבלה רק לתלמידי חכמים מבוגרים ומלומדים יותר.

אולם, אם נדייק בדברי הרמב"ם ובהקשר הרחב שבו הן נאמרו, נבחין בכך ש: (א) הוא לא אמר שאין ללמוד כלל בתורת הסוד – אלא, הוא כותב רק שיש לעשות זאת באופן הראוי; ו(ב) לימוד ענייני ה'פרדס' שהזהיר מפניהם אינם בהכרח תורת הקבלה הקלסית.

חשוב גם לציין שהרבה מן ה"קבלה" הנלמדת כיום היא גרסה מעובדת ו'מזוקקת', שביחס אליה לא חלים החששות שישנם בלימוד הקבלה ה'טהורה'.

הרמב"ם מטייל בפרדס

הציטוט שהובא קודם מהרמב"ם לקוח מסיום הפרק הרביעי של "הלכות יסודי התורה" הפותחים את הראשון מבין ארבעה עשר ספרי חיבורו ההלכתי המקיף, "משנה תורה".

משפט הפתיחה של ספרו הוא "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא". בהמשך הוא מפרט ש"הא-ל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו וליראה אותו", וזאת על ידי "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ".

רק אחרי ארבעה פרקים שבהם האריך לבאר מושגים קבליים רבים, מסיים הרמב"ם וקובע ש"שאין ראוי לטייל בפרדס" לפני שקונים בקיאות בחלקי התורה הגלויים.

הדבר, כמובן, מעורר תמיהה: איך ייתכן שהרמב"ם יפתח את חיבורו, המיועד עבור כלאדם (כלשונו בהקדמה לספרו: "לקטן ולגדול"), במידע המיועד רק עבור מי שהגיעו כבר למדרגה מתקדמת בידיעת התורה? זאת ועוד, הרמב"ם מוסיף וכותב שמידע זה נחוץ כדי שניתן יהיה לקיים את שתי המצוות היסודיות של אהבת ה' ויראתו!

לכן, מסתבר לומר שלימוד תוכנם של ארבעת הפרקים הראשונים הללו לא נכנס לגדר של "לטייל בפרדס", שאותו אוסר הרמב"ם, אלא רק "הצצה" לתוכו. מה ההבדל? מי ש"מטייל" ב"פרדס" התורה הוא מי שמעמיק מאוד בלימוד סודותיה וסתריה, ועליו אכן לנקוט בזהירות יתרה במסע זה. אולם, מי שרק "מציץ" אל הפרדס, רק כדי לקלוט את יסודות ענייני הסוד הללו – הרי את זה לא רק שהרמב"ם מתיר, אלא מחייב. אכן, את חיבורו ההלכתי הוא פותח בהקדמה מיסטית-קבלית – לגימה מה"יין" בתור הקדמה ל"לחם ולבשר"!

לשמוע בקול המומחים

יש עיקרון כללי שקובע כי כמו שבמקרה בו מתעוררת שאלה רפואית, הרי שואלים את הרופא שהוא מומחה באותו תחום, כך גם כשמתעוררת שאלה בתחום ההלכתי, יש לפסוק על פי דעת המומחה באותו תחום. דוגמה לכך הן המחלוקות שבין שני האמוראים המפורסמים רב ושמואל. אם המחלוקת עוסקת בשאלה של "איסור או היתר", הכלל הוא שנפסקת ההלכה כרב, ואילו כאשר מדובר במחלוקת בענייני ממונות, הלכה כשמואל- וזאת משום שכל אחד מהם היה מומחה באותו תחום הלכתי.

כך גם כאשר מתעוררת שאלה בנוגע לפנימיות התורה, יש לשאול את דעתם של המומחים באותו תחום.

לכן, בהקשר לאזהרתו של הרמב"ם כנגד ה"טיול בפרדס", חשוב לציין שמקובלים אמיתיים יודעים לזהות שהרמב"ם לא התייחס בדבריו למסורת הקבלית, אלא להבנה מטאפיזית של אלוקים ושל הבריאה. למעשה, לכמה דיעות הרמב"ם למד קבלה רק באחרית ימיו) ויש דיעות שהוא כלל לא עסק בנושא)

רבי אליהו מוילנא, הידוע בכינויים הגאון מוילנא או הגר"א, חולק הן על הרמב"ם והן על הש"ך בנוגע למגבלות על לימוד פנימיות התורה, בטענה שלא הכירו מספיק את הנושא. לשיטתו, לא רק שמותר ללמוד קבלה – ללא מגבלת גיל – אלא, הדבר גם בגדר חובה.

שימו לב גם לעובדה שכמה מגדולי המקובלים, כמו למשל האר"י ז"ל ורבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), אפילו לא זכו להגיע לגיל 40, אלא נפטרו קודם לכן!

לימוד קבלה היום

רבי חיים ויטאל כותב בשם מורו האר"י ז"ל כי אף שבדורות קודמים נשמרה חכמת הקבלה בסוד ורק מתי מעט מובחרים זכו ללמוד ולדעת אותה, הרי בדורות האחרונים מותר ומצווה לגלות ולהפיץ חלק זה של התורה.

מדוע כה חשוב ללמוד בדורותינו פנימיות התורה? שתי תשובות בדבר:

א) רבות נכתב אודות הירידה הגדולה המאפיינת את הדורות האחרונים. אנו משולים לאדם הנתון בשינה עמוקה או בתרדמת, חסרי יכולת לקלוט את קדושתו של ה' ושל תורתו. גם העולם בכללותו ירד ממדרגתו ושרוי בעלטה רוחנית. נוכח תנאים אלה, מתחייב גילוי נרחב של פנימיות התורה שבכוחה לעורר אותנו ולהעניק לנו כוחות רוחניים להתמודד עם העייפות הרוחנית.

ב) כפי שמסבירים ספר הזוהר, האר"י ז"ל, הבעל שם טוב, והגאון מוילנא, ועוד רבים אחרים, לימוד פנימיות התורה מהווה לא רק נתינת כוח להתמודד עם החושך הרוחני של אחרית הימים, אלא גם הכנה חיונית לקראת ביאת המשיח והגאולה השלמה.

האמנם אין סייגים על לימוד הקבלה?

הוכחנו כי לימוד פנימיות התורה בדורנו מותר ואף מצווה, אך עדיין יש להבין מדוע בדורות קודמים כה חששו מפני לימוד קבלה.

אחת הסיבות היא מקרים שונים שאירעו בהיסטוריה היהודית, אפילו בדורות האחרונים, שבהם ניצול לרעה של קבלה הביא לתוצאות הרות אסון עבור העם היהודי. למשל, לפני כשלוש מאות וחמישים שנה יהודי בשם שבתאי צבי הכריז על עצמו כעל משיח, תוך התבססות על פרשנות מסולפת של תורת הקבלה. עד שהצליחו להפריך את טענותיו ולחשוף את שקריו הוא הספיק להסב נזקים עצומים, רוחניים וחומריים כאחד, לחלקים נרחבים בעם היהודי.

הסכנה בלימוד הקבלה היא בסילוף ובעיוות משמעותה האמיתית. הבעל שם טוב עצמו הזהיר מפני לימוד הקבלה על ידי הדיוטות ללא ביאורי החסידות.

תורת החסידות, המבוססת ברובה על רעיונות קבליים, מבטאת את הרעיונות הללו באופן מזוקק ונגיש הרבה יותר, ולכן בלימוד החסידות אין חשש מפני הסכנות הקיימות בלימוד הקבלה.

על מידת החשיבות של לימוד החסידות, ובפרט בתקופתנו, ניתן ללמוד מחיזיון לילה שחווה הבעל שם טוב בנוגע לגאולה העתידה:

"בראש השנה שנת תק"ז (1746) עשיתי השבעת עליית הנשמה... וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח... ושאלתי את פי משיח: 'אימת אתי מר?' [מתי יבוא האדון?], והשיב לי, 'בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה...' ".

הלוואי שנזכה לכך במהרה בימינו, אמן!

הובא מאתר "בית חבד" / הרב יהודה שורפין