כמה עובדות על חודש תמוז

השם תמוז מקורו בשם האכדי "תמוזי" והשומרית "דומו-זיד". רש"י והמלבי"ם מסבירים את מקור השם תמוז כמלה ארמית שמשמעותה חום והסקה, על שם תקופת הקיץ החם.

מקור השם תמוז הוא שם של עבודה זרה שדרך עבודתו היתה על ידי הסקה ועיניו שהיו עשויות מתכת היו נמסות בחום ונראות כבוכות. נשים היו מבכות את מותו בתקופה זו ועל כך מייסר הנביא יחזקאל בנבואתו: "הנה שם הנשים יושבת מבכות את התמוז, ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה".

בלוח החקלאי העתיק שנמצא בגזר, נקרא חודש זה בשם "ירח זמר" שבו בוצרים וזומרים את הגפנים.

רש"י מסביר, שתמוז הוא מלשון היסק, דהיינו חום גדול על שם השמש החזקה בחודש זה.

בלוח החקלאי העתיק שנמצא בגזר נקרא חודש זה בשם "ירח זמור".

חודש תמוז לעולם חסר, בן עשרים ותשעה יום בלבד.

חודש תמוז נחשב כחודש שבו אירעו צרות לעם ישראל. בי"ז בתמוז נפרצו חומות ירושלים והוא יום "צום הרביעי" שבו מתחילים ימי בין המצרים עד תשעה באב, יום חורבן בית המקדש.

בקהילות ישראל נוהגים במנהגי אבלות בימי בין המצרים.

חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, והועמד צלם בהיכל ה'.

מזל החודש

מזל חודש תמוז, הוא מזל סרטן, על שם מערכת הכוכבים דמויי הסרטן הנראים בשמים בחודש זה.

שם החודש נגזר גם על שם סרטני המים שמתרבים בימי חודש תמוז, ובחודש זה צימאונם גובר עקב החום הגדול.

מזל החודש מרמז גם על העבודה זרה של תמוז שחדר לעם ישראל כסרטן וגרם לחורבן ביהמ"ק הראשון.

חודש תמוז מסמל את כמישת העלים והיובש בטבע. הימים ארוכים, החום כבד והשמש לוהטת. תקופת תמוז היא אחרי הקציר בשדות אשר הוריקו בעונת החורף והבשילו בתקופת האביב. בתקופת תמוז נאכלים הפירות המאפיינים את הקיץ, כגון אבטיח ופירות קיץ אחרים.

חודש תמוז לפי החסידות

בחודש תמוז, מתחילים ימי בין המצרים על חורבן בית המקדש ותחילת הגלות שנמשכת כבר קרוב לאלפיים שנה, וכל יום אנו מצפים ומייחלים לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב.

ברור הדבר, שיש צורך בפעולות רוחניות מתאימות כדי להביא ולקרב את הגאולה, הנקודה המרכזית של פעולות אלה צריכה להיות מותאמת ומכוונת לתיקון הגורם שהביא את הגלות. תיקון מכשול או עוון כלשהוא, חייב להתבצע על ידי פעולה הפוכה ומנוגדת לגמרי לגורם המכשול. כך כתב הרמב"ם על אדם שרוצה לשרש מקרבו מידה רעה, להרחיק עצמו לקצה השני. הפעולה הרוחנית ההכרחית להבאת הגאולה היא כזו שתהיה מנוגדת לגמרי לשנאת החינם שהיתה אז בין איש לרעהו והביאה לחורבן.

כלומר, אין להסתפק בכך שלא נשנא את אחינו על לא דבר בשנאת חינם, אלא עלינו להפעיל גם אהבת חינם, היינו לאהוב את הזולת גם כשאין כל סיבה לאהוב אותו. ואפילו אם הוא יהודי שעליו אמרו חז"ל חינם מן המצוות, גם אחד כזה נאהב באהבת חינם.

חז"ל תיארו לנו את ימי שיא הגלות שהם הימים הקרובים לגאולה, בצבעים קודרים למדי. הירידה הרוחנית של דור עקבתא דמשיחא מוצגת שם במצבה המדויק, כפי שאכן נראים הדברים במציאות בדורנו האחרון, חושך כפול ומכופל.

מדוע הודיעו לנו החכמים את המצב הנוכחי? כדי שלא נתייאש מן הגאולה ונצפה לביאת המשיח, גם כשאנו נמצאים בשפל רוחני שכזה. בזכות אהבת חינם והכלי המחזיק ברכה שהוא השלום, נזכה לשלום האמיתי שלום העולם כולו, בביאת המשיח שילחם מלחמת ה' וינצח כדברי הרמב"ם, ומיד ייבנה בית המקדש השלישי ויקבץ נדחי ישראל בגאולה האמיתי והשלימה בקרוב ממש.