דבר תורה מפי רבי יאשיהו פינטו שליט"א לפרשת דברים וימי בין המצרים

מובא במדרש (דברים רבה, יא ח) בשעה שהגיעו ימי משה רבנו להפטר מן העולם, אמר לו הקב"ה (דברים לא, יד) "הן קרבו ימיך". אמר לפניו, רבונו של עולם אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי הן קרבו ימיך, "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה"(תהילים קיח יז), אמר לו אי אתה יכול כי זה כל האדם. אמר משה, ריבונו של עולם דבר אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות, ויראו שאין זולתך.

ומובא בספר " מעשה רוקח" וזה לשון קודשו "והקרה ה' לפני דבר נפלא בזה", ותוכן דבריו הם על פי מה שכתב בספר "קול בוכים" למקובל האלוקי רבי אברהם גלאנטי (איכה ב, כא), בשם המקובלים הראשונים שישנם "תתקנה" רקיעים כמספר "שמים" (כאשר נחשב את האות ם סתומה לשש מאות והבן), (גימטריא זו היא לפי סדר מיוחד באותיות האלף בית, כאשר מסדרים ה' אותיות הסופיות ך-ם-ן-ף-ץ אחרי האות ת. ומאחר שהאות ת בגימטריא ארבע מאות, האות ך היא חמש מאות, האות ם שש מאות, האות ן שבע מאות, האות ף שמונה מאות, והאות ץ תשע מאות, ולפי זה השמי"ם עולה בגימטריא תתקנ"ה).

****
‏והנה המלאך מטטרון, מעלה את כל תפילות ישראל דרך תתקנ"ה רקיעים הללו, אולם אין לו רשות לעלות עם התפילות רק תת"ק רקיעים, אבל בתוך נ"ה רקיעים העליונים, אינו יכול להיכנס, אלא התפילות עולות משם לבדן, בלי שום מלאך עד לפני הקב"ה, ועל זה נאמר (דברים י י"ד) "הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה" כלומר, מתוך כל תתקנ"ה רקיעים כמספר השמי"ם (עם ם סתומה), "הן" רקיעים לה' אלוקיך, כי אין רשות לשום מלאך ושרף לעלות שם, עד כאן דברי הגלאנטי.

****
ומוסיף על כך בספר הקדוש "מעשה רוקח" מה שמצינו בגמרא (חגיגה טו) כשנכנס אלישע בן אבויה בפרדס, וקיצץ בנטיעות לומר שיש שתי רשויות, משום שראה את המלאך מטטרון, שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב זכותיהם של ישראל. אמר, שמא חס ושלום יש שתי רשויות. נמצא לפי זה, כי בתת"ק רקיעים שאין לו רשות לעלות, משם מתגלה אחדות ה' בבחינת "הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים".

***
והנה יסוד גדול, בספר דברים יש "תתקנה" פסוקים, כי בכל פסוק ופסוק שאמר משה רבנו בספר דברים, ביקש לבקוע רקיע אחד מה-תתקנ"ה רקיעים "למען שיראו כל ישראל שה' אלוקי ישראל אחד ואין זולתו". וכשנדקדק, נמצא שעד הפסוק "ראו עתה כי אני הוא" ישנם בדיוק "תתק" פסוקים, כנגד תת"ק רקיעים. ומאותו פסוק ואילך עד גמר התורה, יש נ"ה פסוקים כנגד נ"ה רקיעים עליונים, ששם אין רשות לשום מלאך להכנס, רק להקב"ה בעצמו.

****
והנה צריך להבין, מה ראה משה רבנו לבקוע תתקנ"ה רקיעים לפני פטירתו, בתתקנ"ה פסוקים שאמר בספר דברים. ואפשר לבאר ולומר על פי מה שכתב בספר "מסילות חכמה" לרבי מאיר פאפריש (הקדמה כלל י"א) כי ה-ד' יסודות אש - רוח - מים - עפר בגמטריא תתקנה, וגם ארבעת המלאכים הממונים על הארבע יסודות הללו (כדמובא בזוהר הקדוש פרשת פנחס, רכ"ז) מיכאל - גבריאל -נוריאל - רפאל בגמטריא תתקנ"ה, כנגד תתקנ"ה רקיעים.

**
וידע האדם, שקודם שחטא האדם ואכל מעץ הדעת, לא היה שום מסך וכל הרקיעים היו פתוחים, והקב"ה היה עמו יחד בגן עדן, כמובא במדרש (בראשית רבה יט, ז) על הפסוק (בראשית ג, ח) "וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום" מהלך אינו כתיב כאן, אלא מתהלך מקפץ ועולה.

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיוון שחטא אדם הראשון, נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, וכך נמשך הפגם מדור לדור, עד שנסתלקה השכינה מכל הרקיעים. אם כן, לפני חטא עץ הדעת כל השמים היו פתוחים, ואחרי חטא עץ הדעת הלכו השמים ונסגרו.

****
הנה בבית המקדש לא היה שום מסך מבדיל, וכל הרקיעים מבית המקדש היו פתוחים לשמים, וזה מה שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), ולכן נקרא בית המקדש בית תפילה וכך מובא (ישעיה נו ז) "והביאותם אל הר קודשי ושמחתי בבית תפילתי". אולם אחרי החורבן, נסתלקה שכינה מישראל, ונהיו התתקנ"ה רקיעים מפרידים בינינו לבין הקב"ה.

ומובא ב"קול בוכים" (איכה ד, ד), וכמו שאירע בזמן החורבן שנתקבצו פמליא של מעלה, אמרו מי יעלה לנו תתקנ"ה רקיעים לבטל הגזרה, אמר מט"ט אני אעלה, ועלה עד תתק רקיעים ונתן קולו בבכיה, וירד הקב"ה משמי מרום ובכה עמו.

***
לפי האמור בביאור הזה, כי אחרי החורבן שחזרו תתקנ"ה רקיעים להפריד בינינו לבין הקב"ה, נתקבצו הפמליא של מעלה לחפש מי יכול לעלות עם כל התפילות, דרך כל הרקיעים כדי לבטל את החורבן, עד שבא מלאך מט"ט וגילה שיש בכוחו להעלות התפילות תת"ק רקיעים, ומשם עולות מעצמן נ"ה רקיעים עד לפני ה'.

****
ולסיכום דברים נוראים אלו, שהבאנו בשם רבותינו הקדושים זצוק"ל, ישנם בשמים תתקנ"ה רקיעים להגיע לפני הקב"ה, תת"ק המלאך מטטרון יכול להגיע אליהם, ולהעלות עד לשם את התפילות. נ"ה רקיעים, אין שום מלאך יכול להגיע לשם. בזמן בית המקדש, כל השערים היו פתוחים כמו לפני שחטא האדם שאכל מעץ הדעת, אחרי החורבן כל השערים האלו נסגרו.

הנה משה רבנו ידע, שיש ארבע ספרים בראשית שמות ויקרא במדבר והם כנגד ג' גלויות של עם ישראל, אך גלות האחרונה היא הקשה ביותר. ומשה רבנו מושיען של ישראל, רצה להקל על עם ישראל וכתב את ספר "דברים" לפני מותו ברוח הקודש, ואמר בו תתקנ"ה פסוקים, שבכל פסוק יש כח לפתוח פתח אחד משערי שמים. ולכן ידע האדם, כאשר רוצה לפתוח את שערי שמים בעדו ובעד ביתו, ובעד כלל עם ישראל ילמד ביחיד או ברבים את כל ספר דברים, ואם ברוב עם הדרת מלך או במתי מעט יקראו ספר דברים, ויכוונו לשבר את כל המסכים המבדילים, כך יפתחו שערי שמים לתפילתינו ולבקשתינו, ועל ידי זה יושפע שפע רב מכל העולמות.

לכן יראו בקהל עם, להקפיד בעיקר בימים האלו ימי בין המצרים, וכן ימים הבאים ימים נוראים, לשבור את כל המסכים המבדילים, ושתעלה שוועתנו אל האלוקים בלי שום מחסום ובלי שום מעצור. ואז, ודאי יושפע שפע רב מכל העולמות.

אנא אחי ורעי ,יוחקו דברים אלו לזכרון עולם בקהילת קודש שובה ישראל, כי בנפשי דברים קדושים אלו, והם משורש נשמתי. וירוממוהו בקהל עם, ויזכו את כל אחינו בית ישראל ביסודות קדושים אלו ובקבלות נשגבות אלו, כי הם יקרבו הגאולה, ויבוא לציון גואל במהרה בימינו. המצפה לרחמי שמים ובוטח בה' יום יום, ומרבה תחינה ובקשה כל הימים